• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בחירות יושב ראש למפלגת העבודה - מצא את ההבדלים

עמי וטורי

מונה סלין תהיה כמעט בוודאות יושבת הראש הבאה של “מפלגת העובדים השבדית” (שמה הרשמי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית). סלין אינה הדמות הפופולארית ביותר במפלגה. שתי המועמדות הפוטנציאליות האהודות ביותר הן על חברי המפלגה והן על מצביעיה הן יושבת ראש פדרציית האיגודים המקצועיים של הצווארון הכחול ונייה לונדבי-ודין, ונציגת שבדיה לנציבות האיחוד האירופאי מרגרט וולסטרום. אולם השתיים העדיפו להישאר בעמדות הכוח הנוכחיות שלהן בטענה שעזיבה בטרם עת תהייה “פגיעה באמון הבוחרים”. תפקידה של לונדבי ודין הוא אחת מעמדות הכוח החזקות ביותר בשבדיה אחרי תפקיד ראש הממשלה. ולסטרום נכנסה לתפקידה לפני קצת יותר משנה. ברור למדי שהן יושבת ראש האיגודים המקצועיים והן גברת וולסטרום מסתכלות לטווח הארוך יותר, בעוד שעבור סלין זו ההזדמנות האחרונה לכהן כראש ממשלת שבדיה.  גוש השמאל בראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית מוביל בסקרים בפער גדול על קואליציית המרכז ימין שבשלטון, והמפלגה בזכות הפופולאריות שלה תמיד הצליחה לסחוב על גבה מועמדים שנחשבו לא אהודים במיוחד. רק אולף פלמה זכה למעמד של כוכב עוד בזמן שכיהן בתפקידו.

דימויה הציבורי של סלין הוכתם בעיקר במה שידוע כ”פרשת הטובלרון” . בשנת 1995 ביצעה סלין שימוש בכרטיס האשראי הממשלתי שניתן לה מתוקף תפקידה כשרה על מנת לקנות טובלרון ובגד לאחד מילדיה. שווי סכום הקניה הכולל היה כמה מאות כתרים שבדים. לטענת סלין היא התכוונה לשלם וגם שילמה את סכום הקניה מכיסה “רק שבאותו רגע לא היו עליה אמצעי תשלום אחרים”.  יתכן שעבור שמחה דיניץ או מאיר שטרית הטיעון הזה היה עובד, (הרי אם כבר לעשות משהו אז בגדול). אבל סלין איבדה כתוצאה מכך את תפקיד יושב ראש המפלגה, שכבר היה מונח בכיסה, לפירסון.  כיום סלין זהירה ומשופשפת יותר. היא חברת פרלמנט מזה 24 שנה, שרה בכל הממשלות הסוציאל דמוקרטיות מאז 1990, וללא ספק פוליטיקאית מנוסה.

תהליך בחירת יו”ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית אינו נעשה באמצעות פריימריז. קונגרס המפלגה הוא שבוחר את יושב הראש. בקונגרס יושבים נציגי המחוזות הגיאוגרפיים ונציגי האיגודים המקצועיים. סלין הייתה חייבת כמו כל יו”ר לפניה להבטיח למזכירויות הבטחות אידיאולוגיות. בחירתה הפכה לעובדה מוגמרת לאחר שקיבלה את תמיכתם הרשמית של האיגודים המקצועיים ושל למעלה ממחצית מזכירויות המחוזות הגיאוגרפיים כולל המחוזות הצפוניים הידועים בעמדותיהם השמאליות.

ההודעות לתקשורת היו תמיד לקוניות ועסקו לרוב בענייני תוכן. לא היו “שרים בכירים ממפלגת העבודה” הידועים גם כפואד בן אליעזר ויצחק הרצוג שהדליפו הודעות לכתבים מטעם. לא היו פרשנים מנופחים יודעי כל שחילקו ציוניים מראש וקבעו מי לשבט ומי לחסד בלא שמישהו מינה אותם לכך. לא התפרסמו מאמרי מערכת בלתי מזוהים מטעם עיתון המצהיר על ניטראליות פוליטית שבמסגרתם עורפים את ראשו של אחד המועמדים. העמדות בעיתונות היו כצפוי אוהדות ביומון הנמכר ביותר בשבדיה “אפטון בלדט” (תפוצה יומית של 500,000 עותקים) המצוי בבעלות האיגודים המקצועיים, וקרירות ב”דגס ניידר”  עיתון המנויים הגדול ביותר בשבדיה (תפוצה יומית של כ 250,000 עותקים) המקורב למפלגות המרכז. המועמדים הפופולאריים ביותר היו יושבת ראש הסתדרות ונציגה דיפלומטית, ובדומה לכל מפלגה סוציאל-דמוקרטית נורמאלית מי שהיה מציע לתפקיד את יושב הראש ראש שב”כ לשעבר או גנרל שהתעשר בעסקיו הפרטיים היה זוכה ליחס השמור “לחולי ירח”.        

כנראה שיעניין אותך גם: