הבגידה הגדולה של הכנסת
כבכל שנה, גם החודש חגגה הכנסת את יום הולדתה בט”ו בשבט. אך האמת המרה היא שיש בחגיגה הזאת משום זיוף גס של ההיסטוריה. בט”ו בשבט תש”ט אכן היו הבחירות הכלליות הראשונות במדינת ישראל, אך לא נבחרה בהן כנסת, אלא אסיפה מכוננת.
ההבדל איננו סמנטי בלבד. על פי הנאמר במפורש במגילת העצמאות, האסיפה המכוננת (התרגום העברי ל-constituent assembly) נועדה לתכלית אחת ויחידה: לאמץ חוקה, קונסטיטוציה למדינה. המגילה אף פירטה כמה מהערכים שיעוגנו באותה חוקה – חופש דת, מצפון, תרבות ולשון, איסור אפלייה על בסיס דת, גזע ומין, כמו גם שוויון חברתי ומדיני ואזרחות מלאה ושווה לתושביה הערבים של הארץ. המצביעים בקלפיות בט”ו בשבט תש”ט אכן האמינו בלב שלם שהאסיפה המכוננת שיבחרו תאמץ חוקה כזאת, וכי רק אחר כך ייבחר פרלמנט (ביום הבחירות עוד לא ידעו שכינויו יהיה “כנסת”), אף זאת בשיטה שתיקבע בחוקה.

אלא שהאסיפה המכוננת הוליכה שולל את בוחריה. ימים ספורים לאחר התכנסותה, במהלך מפוקפק ומקומם מבחינה מוסרית ומשפטית כאחת, היא קיבלה ברוב דעות (חרף מחאותיהם של מנחם בגין ועמיתיו מהאופוזיציה) את הצעת דוד בן-גוריון להפוך עצמה לפרלמנט והכריזה על עצמה ככנסת הראשונה. היתה בכך לא רק מעילה באמון האזרחים וחריגה בוטה מסמכותה, אלא סתימת הגולל להלכה ולמעשה על חזון החוקה במגילת העצמאות.
אמנם האסיפה המכוננת שהפכה עצמה לכנסת הבטיחה שלא לזנוח את החזון הזה, אלא רק לדחות את מימושו, ולהמיר את אימוצה המיידי של חוקה בחקיקה בשלבים של חוקי יסוד, אך גם ההבטחה הזאת התבררה כהולכת שולל. הכנסת הראשונה לא חוקקה אפילו חוק יסוד אחד. יתרה מזאת: בכתריסר חוקי היסוד שהתקבלו מאז 1958 אין שום שריון או אפילו אזכור לערכים שהבטיחה מגילת העצמאות – לא לאיסור האפלייה הגזענית והמגדרית, לא לחופש הדת והמצפון, לא לחופש תרבות ולשון.
מפרספקטיבה ערכית, “יום ההולדת של הכנסת” איננו אפוא סיבה למסיבה אלא מזכרת עוון. בט”ו בשבט תש”ט נולדה הבגידה הפרלמנטרית הגדולה בחזון החוקתי של מגילת העצמאות. בגידה זו, הנמשכת עד היום, היא המאפשרת, למשל, את התופעות המכוערות של אפליית ישראלים וישראליות בגלל מינם, לאומיותם, מוצאם, צבעם או אמונתם הדתית (או החילונית). ללא הכרה והודאה של הכנסת בזיוף ההיסטוריה, וללא קיום ההבטחה לשריון זכויות האדם והאזרח, ובעיקר ערך השוויון, אין תקומה לדמוקרטיה הישראלית.
הכותב הוא הפרשן המשפטי של “קול ישראל” ומרצה בכיר באוניברסיטה העברית


