דור ההמשך כאור לגויים
כאשר פרץ לפיד ג’וניור בקול תרועה רמה לזירה הפוליטית, התרעמה אשתי שתחיה על שגיחכתי עליו מבלי לטרוח אפילו לעיין בכתביו. היא חשבה שזה לא מעשה ראוי: בניגוד אלי, היא כן קוראת את הטור של הבחור והוא דווקא אומר דברי טעם, ובכלל, מאימתי פוסלים מישהו ללא נתונים?

אז זהו, שלפעמים אני זוכר לאנשים חסד אבות, ולמרות נטיותיי האנליטיות, בתחומים מצומצמים אני די סומך על האינטואיציה שלי, ובעיקר אני משתדל ללמוד מהניסיון: כמה קש בדמות ד”ש צריך לאכול על מנת להבין את ההבדל בין תו תקן להמלצה של ג. יפית עם או בלי אישור מכלתה/מקהלתה הנאווה ממנה?
לפיד סניור היה לאומן במשקל כבד, תרתי משמע, אולי בגלל מוצאו מהונגריה בו כל כך התגאה, המדינה בעלת ההיסטוריה הלאומנית החשוכה ביותר בין הים השחור לאוקיינוס האטלנטי מאז מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו אלו.
שלא כמו סניור, ג’וניור הוא רק הגיגן קליל במשקל נוצה, או הגיגן נוצה במשקל קליל. למרות זאת, משהו ממשנת האב שרד בבן. הנה דוגמית לתוכנה ולעומקה של האלטרנטיבה המציעה עצמה לביבי. אין מה לומר, אשרינו. בבחירות המתרגשות עליו לטובה זכה עם הנצח לבחור להנהגה בין “כאילו” אפלטון לאריסטו או שפינוזה לויטגנשטיין:
ביום ראשון שעבר הועלתה לדף הפייסבוק של לפיד שאלה שהתייחסה לדעתו בעניין החלטת מערכת הביטחון למנוע את כניסתן של סטודנטיות למגדר ולזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. תשובתו של לפיד הייתה לא פחות ממהממת: “אני תמיד תומך בעמדת מערכת הביטחון. צה”ל אינו ‘מנגנון חושך’, אלא צבא מוסרי המגן על חיינו ושומר עלינו”.
כאשר הובהר ללפיד, שאף אחד לא חשב שצה”ל הוא מנגנון חושך וכי ראוי שבכל זאת ייתן תשובה עניינית לשאלה, הוא ענה: “אני חוזר: בעניין זה, כל מה שמערכת הביטחון מחליטה, מקובל גם עלי ואני תומך בהם תמיכה מלאה”. המהומה לא איחרה לבוא ולפיד נטש את השיחה במהירות ואפילו בזעף, כשהוא כותב תשובה שמן הסתם תהפוך לקאלט: “טוב, ביי”. (יובל דרור, פייסבוק הפתיעה את יאיר לפיד, הארץ 26.2)
וכך, מראה לנו יובל דרור כי לפיד הוא לא רק ממשיך נאמן של אביו, הפופוליסט הימני (“אני תמיד תומך בעמדת מערכת הביטחון”) אלא גם תמונת ראי של ביבי: חזות תקשורתית מושכת ומלוקקת המכסה שטחיות ובורות ונמלטת כמדליקה מכל עימות שעשוי לחשוף אמת זאת (“יאללה ביי”).

שטחיותו ובורותו של ביבי היא נושא נכבד הראוי לטור נפרד – אם לא לסדרת טורים או ספר שלם. מטעמים בורים אסתפק בהדגמה אחת. בנאומו הידוע בעצרת האומות המאוחדות ב-7 בנובמבר 2011 עליו זכה לשבחים רבים, נפנף נתניהו בפני נציגי 193 האומות החברות בארגון בעותק של הפרוטוקול הדיון הידוע בוועידת ואנזה אותו קיבל בביקורו באתר ואמר: ב-20 בינואר 1942 התכנסו פקידים נאציים בכירים בווילה בפרבר של ברלין והחליטו, אחרי ארוחה דשנה, כיצד להשמיד את העם היהודי.
נתניהו סניור הוא היסטוריון ורוויזיוניסט אדוק, ובדומה ללפיד ג’וניור, גם נתניהו ג’וניור גאה באבא ודבק במשנתו. לכן הוא גם מתפאר במודעותו ההיסטורית ויחסו הרציני להיסטוריה. והנה, כראש ממשלה הוא עושה את הלא ייאמן: מצהיר קבל עם ועולם הצהרה ממנה משתמע (ודאי למי שלא בקיא בפרטים) שלהשמדה לא אחראי היטלר, ושבשואה לא הושמדו 6 מליון אלא כ-5 מיליון יהודים! זאת מכיוון שיו”ר הוועידה (בה הוחלט “כיצד להשמיד את העם היהודי” היה היידריך – כלומר, מה שמנקב מאחריות לא רק את היטלר, אלא גם את הימלר, גרינג, ועוד כמה אנשים שהיו מעליו בהירארכיה הנאצית, ומשום שעד ל-20 בינואר 1942 הושמדו כבר לפחות כמיליון יהודים, החל מאלו שמתו בגטאות ומחנות ריכוז וכלה בכאלו שנטבחו על ידי האיינזנצגרופן ועוזריהם, למשל בפונאר (יולי 1941) ובבאבי יאר (ספטמבר 1941).
אם לא די בכך, אילו היה נתניהו טורח לעיין במסמך בו נפנף בעוז מול הקהל והמצלמות, היה מגלה שעיקר עיסוק לא בהשמדה אלא בתיאום היסעים – אוסף הפונקציונרים מן הדרג השני שהיידריך כינס כנראה בהוראתו של גרינג (וביבי העלה בדרגה לתפארת מדינת ישראל), עסק בעיקר בשינוע יהודי אירופה אי שם מזרחה, פתרון ההשמדה התגבש יותר מאוחר, כאשר התברר שהמלחמה אבודה (ראו איאן קרשו, “היטלר, הגרמנים ו’הפתרון הסופי'”, עם עובד 2011). אבל מה לנתניהו ולכל זה – הוא הרי מעולם לא נתן, לא נותן, ולא ייתן לעובדות לקלקל לו את הפנטזיות, בטח לא את הפוטו-אופ, מכיוון שהוא לוקה בנרקיסיזם פתולוגי. נתניהו הוא איש מכירות לא רק במקצועו אלא בנפשו: מי שעבורו החזות היא המהות. שום דבר אחר לא חשוב. כך שאם נתניהו המנופף מול הגויים בשואה, פשוטו כמשמעו, מצטלם טוב – לשם מה לבדוק בציציות העובדות?
נפנוף במסמכים בו זמנית עם אזכור השואה הוא שטיק חביב על ביבי. ולראייה: הוא חזר עליו גם בנאומו האחרון בוועידת איפא”ק שם חזר על טיעונו כאילו האיראנים ייתקפו את ישראל בפצצה גרעינית – אמירה נוספת המוכיחה את בורותו ושטחיותו, או לחלופין את הציניות המוחלטת של מי שמוחזק משום מה אדם משכיל ואינטליגנט. עבור ביבי איראן = גרמניה הנאצית, אחמדינג’ד = היטלר, הוא = צ’רצ’יל, 1938 = 2009/10/11/12 (הקלנדר גמיש במשוואה זאת) ופצצות גרעיניות הן נשק התקפי, למרות שכל תלמיד מתחיל בנושא יודע שמדינות בעלות יכולת ל”מכה שנייה”, כמו ישראל, חסינות מהתקפה.
הכותב הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה


