בוקר נאום נתניהו: מי שהבטיחו לנו לפני 15 שנה בלי להניד עפעף שנמצא אקדחים מעשנים בלב בגדאד, טוענים עכשיו שחייבים להפציץ באיראן. חשוב שנדאג, אבל מזה שהממשלה או המודיעין לא אומרים לנו בדיוק את (כל) האמת
עופר נמרודי מספר איך "בנינו להם מדינה", איש עסקים אחר מפליג בתיאורי ארוחת ערב שכל-כולה פנטזיה אוריינטלית. ביחד עם סרטי 8 מ"מ, הסרט "לפני המהפכה" עוקב אחר סיפורם של הישראלים שחיו באיראן בשנות ה-60-70
"האיראנים מרגישים שהעובדה שמונעים מהם להשיג ידע גרעיני זו בריונות כלפיהם", קובע אנאליסט ועורך איראני. הפרספקטיבה האיראנית על המשבר הנוכחי, האפשרות של תקיפה ישראלית והסיכויים לפשרה
הצב את מנהיגך עם הגב לקיר, והוא כנראה יפרוץ בקריאות: "תראה, טיל איראני", בתקווה שתרוץ למקלט ותעזוב אותו בשקט. גל שקולניק על יכולות גרעיניות, על ידידותם הלוהטת של המתמודד הרפובליקני ורה"מנו המכהן וגם על ההבדל הקטן בין דיקטטורה לדמוקרטיה
בוקר אחד מתעורר ראש הממשלה ונחרד. בעיני רוחו עוברות מצפון שיירות של משאיות עמוסות בטילים כימיים. ומנגד, האזרח הקטן אינו יודע את נפשו: הימין צודק, זורקים אותנו לים. כך מנפנף קמפיין ההפחדה את המחאה, מצדיק את גזירות המסים ומאחד את שורות העם
למרות שקשה להעלות על הדעת דחיפות גדולה יותר לפעולה, להתנגדות, לזעזוע ולקריאת אי-אמון במקום הזה, לאזרחי ישראל אין זמן. המקל האמיתי בגלגלי המחאה החברתית הוא היומיום הדחוק והתובעני, המאפשר לשלטון להתמיד בעוולותיו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
