כצפוי לאחר הפצצות חיל האוויר על עזה, הפכו אולפני הטלוויזיה, שמן הראוי היה להעבירם לקריה בימים אלה, לחלק ממערך ההסברה של דובר צה”ל. אף אחד מהמגישים, הפרשנים או המומחים לא מעלה על דעתו למלמל משפט המעלה שאלות או תהיות, לנוכח התמונות של עשרות הרוגים ופצועים המופיעות על המסך, תהייה אודות המחיר האנושי הכבד של המבצע ועל התוחלת שלו.
באופן די חריג ונדיר הסתנן אתמול למצעד הגנרלים בדימוס, הששים לצאת מאלמוניותם בזמנים אלה ומדלגים מאולפן לאולפן, עיתונאי ועובד אונר”א מעזה. האיש ניסה לתאר את המצב הקשה בעזה ואת חוסר התקווה בקרב האוכלוסייה, הוא גם החל לומר גם מילים על מופרכות השאלה-משאלה שהביעו מראייניו באולפן בתל אביב שהאזרחים בעזה יתקוממו ויפילו את שלטון החמאס, זה הספיק ליעקב ומיקי להוריד אותו מן המסך, תוך מלמול ההתנצלות “זה היה מבט אחר על הדברים”, לא שלהם חלילה. עיתונות אחראית, מקצועית ואתית מזיקה מאד לפטריוטיזם ומדרדרת רייטינג. האמת כידוע היא הקורבן הראשון של כל מלחמה.
האתר הזה ותיק דיו, והספיק בעבר להתייחס לשאלות של מוסר ומשפט בינלאומי של המלחמות והמבצעים צבאיים שהמדינה הזו מספקת בערך כל שנתיים. דיון שמעסיק בימים אלה רק אזרחים תבוסתניים ואנטי פטריוטים שיש הקוראים להוציאם אל מחוץ לחוק.
בדיון אודות מוסר במלחמה, נוהגים להבחין בין ההצדקה המוסרית לפתיחה במלחמה או במבצעיים צבאיים נרחבים – Jus ad Bellum , לבין המוסר בדרך ניהול המלחמה – Jus in Bello. באשר לעילות המוסריות לפתיחה במלחמה מציינים בדרך כלל מספר קריטריונים (שישה), אבל לצורך הדיון במה שמתרחש היום ברצועת עזה, נסתפק בעילה המרכזית של הגנה עצמית של מדינה על אזרחיה, על זכותה להתגונן נגד תוקפנות חיצונית. העילה הזו הנחשבת כעילה מוצדקת לפתיחה במלחמה או נקיטה בפעולות צבאיות של אותה מדינה נגד מי שהתקיף אותה.על פי עילה זו לישראל הייתה זכות להגיב על התוקפנות של החמאס.
אבל מה שרלבנטי יותר לדיון במה שמתרחש בדרום ישראל ורצועת עזה בימים אלו, זה המוסר בדרך ניהול המלחמה (להיכן נעלמו בימים אלה כל מומחי הקוד האתי הצה”לי). בדרך כלל מציינים מספר דרישות שניהול מוסרי של מלחמה צריך לעמוד בהן. דרישה מרכזית היא ההבחנה בין לוחמים לבין אזרחים. במהלך מלחמה לצבא יש זכות לפגוע בלוחמים, אבל מוטלת עליו חובה להימנע מפגיעה באזרחים שאינם מעורבים במהלך המלחמה. ודאי שאין הצדקה לפעולה שכוונה מראש לפגוע באזרחים. הטענה שלא הייתה כוונה לפגוע באזרחים אינה מהווה הצדקה מוסרית כשאותה מדינה נוקטת בהפצצות כבדות של יעדים, שקיימת סבירות גבוהה, או ודאות, שכתוצאה מהן ייפגעו אזרחים.
המדיניות הזו הפכה להיות אסטרטגיה מרכזית של ישראל בעזה ובלבנון. גרימת סבל ויצירת טרור בקרב אוכלוסיה אזרחית על מנת שזו תביא להפלת השלטון. על פי האסטרטגיה הזו תפקיד האזרחים הפלסטינים הוא להפיל את שלטון החמאס בעזה, ותפקיד האזרחים הלבנונים היה לגרום להיעלמות החיזבאללה. מטרת ההנחה המופרכת הזו, שאין לה סיכוי להתממש במציאות, הוא לספק אליבי מוסרי לפגיעה באזרחים.
דרישה מרכזית נוספת לניהול מוסרי של מלחמה היא דרישת הפרופורציונאליות – צבא צריך לנקוט באמצעים צבאיים פרופורציונאליים על מנת להשיג מטרות לגיטימיות. קשה לראות איך הרג ופציעתם של אזרחים רבים כל כך עומדים בדרישת הפרופורציונאליות. אבל איך אמר בזמנו, לאחר הפצצת אוכלוסייה לבנונית, חתן פרס נובל לשלום וסגן ראש הממשלה, שמעון פרס, מאחרי כל זה מסתתר אושר גדול, העם הלבנוני והעם הפלסטיני עוד אמורים להודות לנו בעתיד על כל הפעילות המבורכת הזו.
כן, אני יודע שחמאס הוא ארגון צבאי ותנועה פוליטית שאינו עומד באף אחת מהדרישות המוסריות הללו, אבל האם זה לא מה שאמור להבחין בינם לבין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.