אתמול פרסם בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק דין חשוב ועקרוני בעניין סכסוך העבודה בין עובדי גן המדע במכון דוידסון, שהוא חלק ממכון וייצמן, לבין המכון. העובדים שהתארגנו בארגון העובדים “כוח לעובדים” מחו על ניצולם ותבעו לשפר את תנאי עבודתם באמצעות התארגנות וחתימה על הסכם קיבוצי עם המכון.
פסק הדין הוא ארוך ומורכב (62 עמודים), חלקו עוסק בסוגיות משפטיות מורכבות ועקרוניות ולדעתי יש סיכוי גדול שהדיון הזה יגיע לערכאת הערעור- לבית הדין הארצי לעבודה.
הבוקר, יום לאחר מתן פסק הדין, כתב פרופ` חיים זייפמן נשיא מכון וייצמן מכתב לעובדי המכון שבו הוא כותב בין היתר את הדברים הבאים:
“אתמול אמר בית הדין את דברו, דחה את מרבית תביעותיהם של המדריכים וקבע כי קבוצת המדריכים הזו כלל אינה מייצגת את עובדי מכון דוידסון. כמו כן דחה בית הדין את תביעת המדריכים כי מכון דוידסון ינהל איתם משא ומתן על הסכם קיבוצי…..
בשורה התחתונה, ניסיונם של חלק מעובדי גן המדע לפגוע באווירת העבודה הטובה ובעשייה החינוכית, נדחה על ידי בית הדין לעבודה”.
פרופ` זייפמן הוא מדען וככזה אני מניח שהרדיפה אחר האמת היא נר לרגליו, אולם הדברים הללו שהוא כותב היום רחוקים מאד מן האמת והם בגדר הטעייה וחוסר תום הלב המאפיינים את דרך התנהלותו של מכון וייצמן בסכסוך. לקריאת מכתבו של פרופ` זייפמן לחצו כאן.
כיוון שכאמור פסק הדין הוא ארוך מאד, אציג כאן רק כמה מן הקביעות העיקריות של פסק הדין המציגות את התנהלותו המכוערת של המכון והתנכלותו לזכויות אדם יסודיות.
המכון טען כי ארגון כוח לעובדים אינו יכול להיות מוכר כארגון עובדים מבלי לקבל קודם הכרה מבית הדין לעבודה. בית הדין קובע:
“כללו של דבר: מכל הטעמים לעיל, אנו דוחים את טענת המכון כי תנאי לפעילותו של ארגון עובדים מול מעביד הוא קבלת הכרה מבית הדין לעבודה למעמדו כארגון עובדים”
המכון טען כי ארגון כוח לעובדים אינו ארגון עובדים, בית הדין האזורי כותב:
“כללו של דבר: מחומר הראיות עולה כי ארגון עובדים כוח לעובדים מקיים את התנאים שנקבעו בפסיקה להכרה בו כארגון עובדים”,
המכון טען כי זכותו לסרב לבקשת העובדים להיות מיוצגים על ידי ארגון עובדים ולנהל איתם משא ומתן. בית הדין האזורי קבע:
“לאחר בחינת טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי אין לקבל את עמדת המכון לפיה עומדת למעביד הזכות לסרב לבקשת העובדים להיות מיוצגים ביחסיהם עמו על ידי נציגות העובדים, וחובה עליו לנהל עם ארגון עובדים יציג הליך של הידברות והיוועצות.”
שואל בית הדין:
” האם המכון נקט שלא כדין בפעולות שפגעו בזכות ההתארגנות? ועונה:
72. כעולה מהאמור לעיל, מצאנו כי המכון נקט פעולות שפגעו בזכות ההתארגנות כמפורט להלן:
72.1. המכון חסם את כרטיסי העובד של העובדים המאורגנים לאחר שנקטו פעולות מחאה לגיטימיות.
72.2. דר` רוני אשכנזי עובדת בכירה בגן המדע, ניסתה לשכנע את העובדים לפרוש מהתארגנות העובדים.
72.3. המכון נקט בפעולה של סירוב לקבל עבודה חלקית של העובדים המאורגנים, כאשר השיקול העיקרי שעמד מאחורי החלטה זו היה רצון לסכל את התארגנות העובדים ולא התמודדות עם נזקי השביתה.
72.4. המכון פעל להפסקת הייצוג המשפטי של עובדי גן המדע על ידי הקליניקה למשפט ורווחה שבאוניברסיטת תל אביב.
מעבר לאמור לעיל, נוסיף כי גם האיסור הגורף על העובדים המאורגנים להיכנס לחצרי גן המדע ומכון ויצמן החל מיום 2.11.08 היה פעולה שפגעה בזכות ההתארגנות, בניגוד להוראת סעיפים 33ח ו- 33ט לחוק הסכמים קיבוציים.
בית הדין מעניק מספר סעדים לעובדים:
“ניתן בזה צו הקובע כי המכון אינו רשאי לאסור על כניסתם של חברי ארגון כוח לעובדים ו/או נציגות עובדי גן המדע לגן המדע ולמכון ויצמן, לנוכח הוראות סעיפים 33ח ו- 33ט לחוק הסכמים קיבוציים. זאת, ללא קשר לשאלת מעמדו של ארגון כוח לעובדים כארגון עובדים יציג. מובהר, כי גם על המבקשים לפעול במסגרת החוק, וכניסת נציגי ארגון העובדים וועד העובדים צריכה להיעשות בהתחשב בצרכי העבודה ובצנעת הפרט”
“צו עשה קבוע המורה למשיב להשיב לאלתר את העובדים המאורגנים לעבודה ולשבצם לעבודה כרגיל: כאמור לעיל, קבענו כי סירוב המכון לקבל עבודה חלקית היה שלא כדין, ולכן כל עוד לא יחול שינוי בנסיבות על המכון לשבץ כרגיל את העובדים המאורגנים לעבודה, באורח שוויוני ביחס לעובדים האחרים הלא מאורגנים”.
“צו מניעה קבוע המונע מהמשיב לפגוע בכל דרך שהיא בזכות ההתאגדות וההתארגנות של עובדי גן המדע: איננו רואים מקום לתת סעד גורף כזה חסר תוכן קונקרטי. עם זאת, מובהר כי על המשיב ועובדיו לכבד את זכות העובדים לחופש ההתאגדות, על כל המשתמע מכך”
” צו מניעה קבוע המונע מהמשיב להעסיק עובדים חלופיים, זמניים או קבועים, במקומם של העובדים המאורגנים, ובכלל זה צו המורה למשיב לחדול לאלתר מהעסקה כזאת:
כאמור לעיל, קבענו כי העסקת העובדים החלופיים הייתה שלא כדין, ומובהר כי ככל שיינקטו שיבושי עבודה נוספים המכון לא יהיה רשאי לקבל לעבודה עובדים חדשים במקום העובדים השובתים, בין כעובדים זמניים ובין כעובדים קבועים”.
קביעה תקדימית ועקרונית שקובע בית הדין בפסק הדין הזה היא הקביעה הבאה:
“חובה על מעסיק לא מאורגן לנהל הליך של משא ומתן והיוועצות עם נציגות העובדים ולא מוטלת עליו חובה לנהל מו”מ לחתימת הסכם קיבוצי. לפיכך, בכפוף לאמור לעיל בדבר חובת ניהול מו”מ בין מעסיק לבין נציגות העובדים”.
עד עתה עניין זה היה שנוי במחלוקת, תפיסה מרכזית הייתה שאין חובה על המעסיק לנהל משא ומתן עם העובדים, בית הדין קובע כאן אחרת. חובה עליו לנהל משא ומתן ולהיוועץ בעובדים אולם אין חובה על המעביד לנהל משא ומתן על חתימה על הסכם קיבוצי, חובה הקיימת במדינות כארצות הברית וקנדה. אולם עצם הקביעה שחובה על המעביד לנהל משא ומתן עם העובדים היא תקדימית.
בית הדין גם קבע כי ארגון כוח לעובדים אינו ארגון עובדים יציג מהטעם ש”יחידת המיקוח”, מושג המגדיר את תיחום קבוצת העובדים עמה ינהל המעסיק את המשא ומתן ועליה יחול ההסכם הקיבוצי, אינו גן המדע בלבד, שהוא יחידה שבה 39 עובדים אלא כלל עובדי מכון דוידסון – 190 עובדים. לכן על פי דרישת חוק הסכמים קיבוציים על מנת להפוך לארגון עובדים יציג, הארגון צריך לכלול לפחות שליש מעובדי יחידת המיקוח, כלומר שליש מ 190 העובדים.
בית הדין גם קובע שהעובדים זכאים לפיצוי על אי תשלום שכר:
” זכאים המבקשים לפיצוי על אי תשלום שכר לתקופה מיום 2.11.08 ועד למועד שיבוצם בעבודה”.
וכל הקביעות הללו, על פי גרסת נשיא המכון למדע מהוות “דחיית בית הדין את מרבית תביעותיהם של המדריכים”, אני מקווה שבמחקריו הוא נוהג במידה קצת יותר גדולה של יושר אינטלקטואלי מהדרך שבה הוא מנהל את המכון.