• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

המתריעה, המרגל...ומה שביניהם

st1\:*{behavior:url(#ieooui) }

מאז סוף השבוע החולף, עם חשיפתם של ”הפרשיה הביטחונית החמורה” ומחולליה – ענת קם ואורי בלאו –  נפתח דיון תקשורתי מתבקש באשר לאינטרסים המנוגדים שבין חופש העיתונות וההדלפות לבין שיקוליה של מערכת הבטחון, העושה שימוש סיטוני בצווי איסור פרסום, אותם היא מקבלת, כמעט אוטומטית, מהגורמים המשפטיים המוסמכים. ענת קם, החשודה בעבירות בטחוניות חמורות, שאור הזרקורים הציב אותה בעין הסערה הציבורית והתקשורתית, זוכה להתייחסות עניינית, אפילו אמפאתית, בתקשורת. לא רק שאין לי בעיה עם זה – אני גם סומך את שתי ידי על היחס הזה. כך צריך לנהוג עם חשודים בעבירות, ובעיקר כשמדובר בחשודים שלכאורה עוברים על החוק על רקע מצפוני, ושתכליתן היא מניעת מעשים שיש בהם כדי להביא לקטל, לאסונות ולאי צדק משווע. על פי הדיווחים התקשורתיים, קשה להימנע מהתחושה שהגברת קם הצעירה קורצה מהחומרים הטובים, שמהם קם לנו מדי דור מתריע/ה בשער.

אלא, שבכל זאת משהו טורד את מנוחתי. משהו קטן, אמנם, אך טורדנותו אינה פחותה מיתושו של טיטוס – והוא יחס האיפה ואיפה התקשורתי כלפי העוברים על החוק. אופי העבירה של קם אינו שונה כהוא זה מאופי העבירה שביצע בזמנו מרדכי וענונו. שניהם פעלו בתוך מערכת בטחונית רגישה ולשניהם היה מאד לא נוח, אם לנקוט לשון המעטה, עם מה שראו עיניהם ושמעו אוזניהם. שניהם החליטו, בסופו של יום, לעשות ”אאוטינג” לסכנות הפוטנציאליות שעלולות לצמוח מה”דברים” שהם היו עדים להם, ושניהם הדליפו אותם לעיתונות. באוזני רוחי אני כבר שומע את הדי שוועת המתקוממים/ות לנוכח השוואה זו. איך אפשר להשוות! יקרקרו המקרקרים…ובמחשבה שנייה, אני חוזר בי. מעשהו של וענונו היה מאות אלפי מונים אמיץ ובעל חשיבות מזה של קם. הוא ידע שעדת העתונאים בישראל אמנם תרדוף אותו בשל המעשה שעשה, אך לא פחות מכך בשל מוצאו המזרחי. אילו הייתה כאן עיתונות עניינית ולוחמנית, היא הייתה פותחת בדיון ציבורי חיוני באשר לסכנה הלאומית המאיימת על שלומנו, בעיקר מדרום הארץ. היא הייתה תובעת לבדוק את רמות הקרינה והלוקים בגידולים ממאירים מקרב תושבי דימונה והישובים הסמוכים לה לעומת אחוז חולי הסרטן באזורים המרוחקים מהכור. עתונות כזאת גם לא הייתה יכולה להירגע אלא לאחר קבלת חוות דעת מרגיעות בשאלת בטיחותו של הכור (ואגב, האם לא הגיע הזמן, שה”ירוקים” למיניהם יחרתו על דגלם סדר יום כזה?).

בניגוד לקם, לא רק שהעתונות לא ניסתה להתייחס למעשהו של וענונו באופן ענייני, היא אף הכפישה אותו בכלים המלוכלכים ביותר שעמדו לרשותה. לזקנים שבינינו זכורה חשיפתם של קטעים אינטימיים מיומניו של וענונו על ידי כתב ערוץ 1, חנן עזרן, שיותר משהעידה על וענונו, היא העידה על אופיו המכוער של עזרן החשפן. העיתונאים והעיתונאיות שסיקרו את פרשת וענונו לא עשו כל תחקיר (פרט ל”תחקיר” של עזרן), ודבררו את שמעון פרס, נשיאנו הדגול, שהורה אז על חטיפתו של וענונו באיטליה, תוך הפרת חוקים בינלאומיים. החומרים שסיקרנו אותם יותר מכל היו התמורה הכספית שמעולם הוא לא דרש, רקעו הסוציאלי, עוצמת המרירות העדתית שהניעה אותו למעשה שעשה, החרם של משפחתו עליו (שהוכחש על ידי משפחתו), התנצרותו (לפתע, כל החילוניות האשכנזית של עתונאינו, כולל טומי לפיד, שנלחמו באגרסיביות רבה למען פתיחתן של מסעדות תל אביביות בערב תשעה באב, פינתה את מקומה לטובת הרגש היהודי…) וכיוצא באלה. מחשבה ביקורתית בסיסית לא עלתה מכיוונם אפילו לשבריר שניה. ביום שחרורו של וענונו מהכלא, אפילו לשלי יחימוביץ’  הדגולה – אז עדיין כוכבת ערוץ  2 –  הייתה הברקה לנוכח דברי אחד ממרואייניה, שאמר כי וענונו נחשב לגיבור שלום בעולם המערבי. ”אבל הוא לא נראה כזה”, החכימה יחימוביץ’ את צופיה. מיהותו של וענונו ולא מהות מעשיו עמדו במרכזה של תשומת הלב התקשורתית, בדיוק כפי שזה תקף לגבי ענת קם, רק שהרקע הסוציו-אקונומי שלה, כמו גם חזותה האשכנזית-אולטימטיבית הם המעוררים אמפתיה בקרב הברנז’ה, ולא רק זו של וואלה, שבו היא מצאה את פרנסתה.

מסיבה זו וענונו לעולם ייצרב בזכרונו של ההמון כמרגל האטום, שפעל מתוך מניעים של בצע כסף, מרירות וחרמנות (סינדי…) ואילו ענת קם מצטיירת בתקשורת כ-WHISTLE BLOWER,מתריעה בשער. היא אינה בוגדת ותאוות הממון לא הדריכה, כמובן, את מעשיה. עם הרקע החילוני-אשכנזי ליברלי שלה היא לעולם תיחשב לנערה תמימה ושוחרת צדק, שלא ניתן להתעלם ממצוקותיה המצפוניות אשר הינחו אותה לעשות את אשר עשתה. לא מפליא, אם כן, שאפילו עיתון שמפלטו הראשון והאחרון הוא הפטריוטיזם, ידיעות אחרונות, מקפיד להציג אותה כילדה הכמעט מושלמת, אשר כשלה בשל צירוף נסיבות בלתי מוסבר בעליל, כמעט מיסטי, שהרי לא יתכן שמה שנכון לגבי וענונו בהכרח נכון גם לגביה. יתרה מכך, פרצופה הוא פרצופם/ן של כל גבר ואשה מהחתך העיתונאי המסקר אותה. תמונת ענק שלה בעתון של המדינה, לבושה ג’ינס, חולצה זרוקית אדומה, נעלי קיפי והבעה של מונה ליזה בגרסתה התל אביבית העכשווית, מציירת אותה בצבעים מאד ידידותיים לעין ולסביבה. הוריה מימנו לה יועץ תקשורת ומעניקים לה יחס חם ואוהד, וזה יפה. אולי משום כך היא אינה מתקשה לישון, כפי שמספר לנו ידיעות. היא אפילו צפתה בנצחונה של ברצלונה על ריאל מדריד בסופר קלאסיקו וקוראת את ”המלך ישוע” של רוברט גרייבס.

חשבתי, סתם כך, לשם האיזון המקודש, שמא יואילו בטובם עתונאינו האמפאתיים לעשות עוד צעד קטן לאדם וצעד גדול לאנושות, ויספרו לנו אילו ספרים קורא וענונו בימים אלה, כיצד הוא נרדם בלילות, מה הוא אוכל, מה הוא לובש, על מה הוא חושב. ככה, אתם יודעים, הדברים הטריוויאליים, היומיומיים…וכמובן, אני מה זה מתנצל בפני כל אותם א-נשים רגישים/ות, שההשוואה הלא הוגנת בין מרדכי וענונו ובין ענת קם עלולה לעורר בקרבם/ן את התחושה הנוראה ששוב גונבים להם את המדינה…

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: