• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כן לחוק האברכים

ההתלהמות בנוגע למלגות לתלמידי ישיבות מדיפה ריח רע של גזענות דתית. במקום למחות, מוטב לסטודנטים ללמוד את חוק האברכים, למנות להם אלי ישי משל עצמם, ולקדם את זכויותיהם
אילנה ברנשטיין

אינני אברך, שהוא לפי המדרש נוטריקון של “אב בחוכמה ורך בשנים”, שכן איני רכה בשנים, איני ממין זכר, איני נסמכת על שולחן חותני ותורתי אינה לימוד תורה. יחד עם זאת, בין אם מדובר בחקיקה ובין אם מדובר בהקצאת משאבים, אני תומכת בכל לב באברכים, בתלמידי חכמים, באנשי ספר, במשכילים, בלמדנים, באנשי בינות, בסופרים ובמשוררים, בפילוסופים ובאנשי רוח, באינטלקטואלים, ביוצרים מכל תחומי האמנות ובכל אותם “פרזיטים” הנסמכים כביכול על שולחן המדינה ואינם תורמים לקידום מטרותיה – קרי, שירות בצבא ותרומה למשק הכלכלה.

תלמידי ישיבה. photo: 1yen cc by-sa

ההתלהמות המלווה את החקיקה בנוגע למלגות לתלמידי ישיבות מדיפה ריח רע של גזענות דתית ועל כן מתמיה במיוחד מאמר המערכת של עיתון “הארץ” שפורסם הבוקר, שרובו ככולו הטיה מגמתית של העובדות בשטח והירתמות עיוורת לשירות השלטון המקדש שירות בצבא כובש ותרומה למשק. הממשלה אינה תומכת בלומדי הגמרא כפי שנכתב, ונכון, גם לא בסטודנטים, הממשלה תומכת בצבא ובכלכלה. אגב כך, תמורת שכר לימוד נמוך בהשוואה לאוניברסיטאות בעולם זוכה הסטודנט הלומד כלכלה, מינהל עסקים ועריכת דין למקצוע שהכנסה נאה מובטחת בצדו, בשעה שהאברך נידון להיסמך על שולחן הוריו לעד. אין פלא אפוא שבעיני רבים, צעירים בעיקר, אברך הוא שם נרדף לפרזיט, משתמט וכדומה.

איני באה להגן כאן על אלי ישי או על העסקים שהוא מנהל עם המדינה. כמו כן איני מבקשת לגזול את זכויותיהם של הסטודנטים. נהפוך הוא, על הסטודנטים ללמוד את חוק האברכים לאורך ולרוחב ולקדם את זכויותיהם. מדוע יש סתירה בין השניים? טלו דוגמה, מנו לכם אלי ישי משל עצמכם – הרי רבים מבינכם לומדים כלכלה, עריכת דין ומינהל עסקים – וטפלו בזכויותיכם.

הפגנת סטודנטים. שילמדו מהחרדים. photo: minor prophet cc by-sa

חברה שאין בה “לימוד תורה” – צמד מלים המשמש כאן כמטאפורה ללימוד לשם לימוד  – אין לה זכות קיום. דווקא משום שהאוניברסיטאות הופכות בהדרגה לבתי ספר מקצועיים ומוותרות על מעמדן כהיכלי ידע, כ”כוללים” לצורך העניין, ישנה דחיפות לקדם את זכויותיהם של הסטודנטים ובעיקר את זכויותיהם של הסטודנטים הלומדים מדעי הרוח ואמנויות. שכן מהי חברה ללא ארון ספרים, ללא חוכמה, ללא דעת, ללא יצירה, ללא תרבות?

על החברה בישראל להיות גאה במרכז הרוחני-דתי הגדול שיש בה ולהוסיף לטפח אותו, שכן תרומתו אינה נופלת ואף עולה על תרומתם של הלומדים עריכת דין, כלכלה ומינהל עסקים. תלמידי החכמים – הדתיים והלא דתיים- נדונים לחיי מחסור, לחרמות ולגינויים לעתים למשך כל חייהם אף שתרומתם לשימור התרבות בישראל ולפיתוחה היא משמעותית יותר מכל שירות בצבא או תרומה למשק הכלכלה.

כנראה שיעניין אותך גם: