• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אופוזיציה בועטת, בכיוון הלא נכון

בעוד נציגי הממשלה היוצאת מבינים שכל תוכנית מדינית בת-קיימא שמתייחסת לרצועה חייבת לקחת בחשבון את הקשר בינה לבין הגדה, ותומכים בהקלות בסגר, ישנם אנשי שמאל התומכים בהתנתקות מוחלטת של ישראל מעזה
מורן אביטל

אחד הנושאים המרכזיים במשא ומתן הקואליציוני להקמת הממשלה הוא חידוש השיחות עם הפלסטינים. אך בעוד הקשר עם אבו מאזן מככב בדיונים, רצועת עזה כמעט ואינה מוזכרת, לפחות לפי מרבית הדיווחים והפרשנויות. אם נציגי הממשלה שעתידה לקום היו מדברים על הרצועה, היו מוזכרים בוודאי ההתחייבות של “יש עתיד“ להקל על הסגר על עזה, ואולי גם הצעדים וההצהרות של הצבא ושל נציגי משרד הביטחון במהלך כהונת הממשלה היוצאת, המצביעים על שיפור מזערי במעבר אנשים וסחורות מעזה לגדה.

הפרדוקס הוא שבעוד שנציגי הממשלה הנכנסת תומכים, באופן מוצהר או מעשי, בהקלה של הסגר (אף כי הביטויים המוחשיים של תמיכה זו זניחים למדי), דמויות ציבוריות המזוהות עם השמאל תומכות בעמדה שקוראת להתנתקות מוחלטת של ישראל מהרצועה.

גרשון בסקין, פעיל שמאל ותיק שהיה מעורב במשא ומתן לשחרור גלעד שליט, הוא האחרון בינתיים שהציע את גרסתו לעמדת ההתנתקות המוחלטת. לפי הצעתו, ישראל צריכה להכריז על מועד להתנתקות סופית מהרצועה – כשנתיים – במהלכן תאלץ עזה להפוך לעצמאית בכל מה שקשור בתשתיות ביוב, חשמל, מים, דלק וכל שאר החומרים שהיא קונה מישראל כיום. ההתנתקות, על פי בסקין, תכלול הצהרה על גבול בינלאומי בין ישראל לעזה, ותפתח את המרחב הימי והאווירי לפעולה חופשית של השלטון ברצועה, בזמן שמצרים ומדינות העולם יעזרו לעזה “לעמוד על הרגליים” כישות מדינית עצמאית. בזמן הזה ישראל צריכה לנהל מו”מ עם אבו מאזן ולחתור להסכם שלום עם הרשות. אם ממשלת חמאס תשנה את עמדותיה תוכל גם היא להצטרף להסכם, ואם לא הגבול בינה לבין ישראל יישאר סגור גם לצורך מעבר לגדה המערבית.

ההצעה הזאת אולי נראית יפה על הנייר. אפשר להבין איך התנתקות סופית ומוחלטת של ישראל מהרצועה תגרום לחלק מהישראלים סיפוק על כך ש”עשינו משהו” נגד ירי הקסאמים, במיוחד נוכח אי-הנוחות של ישראלים רבים מכך שישראל מוכרת חשמל ודלק לעזה בעוד ממשלתה מחרחרת נגדנו מלחמה. אבל בפועל, הצעה זו נשענת על הנחה לא מבוססת שמצרים תיקח אחריות על שיקום הרצועה, על הערכה לא מדויקת שתוך שנתיים עזה תהיה מסוגלת להתקיים על תשתיות עצמאיות, ועל שאיפות לא ריאליות שכלכלת עזה תשוקם כל עוד השווקים של ישראל והגדה יישארו סגורים בפניהואם לא די בכך, ההצעה מתעלמת לגמרי מהקריאות ומהצעדים שנעשים בימים אלה לקראת פיוס פנים-פלסטיני.

אבל גם אם נחליט להתעלם מסיכויי ההצלחה של התוכנית הזאת, עדיין עומדת שאלה אחת שבה צריך למקד את הוויכוח – מה תרוויח ישראל ממניעת תנועה בין רצועת עזה לגדה המערבית? האם אותו גבול סגור הרמטית יחליש את חמאס? האם הוא באמת יאפשר “מרחב שקט”, כהגדרתו של בסקין, למשא ומתן עם אבו מאזן? שהרי הצעות אלו, בסופו של דבר, הן עוד מאותה “התרופה” שישראל מיישמת כיום: כבר חמש שנים שישראל מטילה הגבלות תנועה גורפות על הרצועה – על אף מספר צעדים שננקטו להקלה זניחה על מעבר אנשים וסחורות מעזה לגדה – מתוך כוונה להחליש את חמאס או לגבות מחיר על המדיניות שלו. חמש שנים של סגר שלא מנע ירי קסאמים על ישראל, לא יצר “מרחב שקט” ולא החליש את חמאס. למעשה, התוכנית המדינית הזאת השיגה את התוצאה ההפוכה, מאחר שנתפשה בעיני העולם כגחמנית, כלא-הכרחית לצורכי הביטחון של ישראל וכעונש קולקטיבי על תושבי הרצועה. ההקלות שיושמו בסגר מאז קיץ 2010 אמנם הפכו את עזה פתוחה יותר לעולם, אבל בכל הנוגע לתנועה בינה לבין ישראל והגדה, ההגבלות נשארו כמעט ללא שינוי.

מתוך קמפיין של עמותת גישה
מתוך קמפיין של עמותת גישה

אז נכון שהצעות ההתנתקות המוחלטת כוללות כמה פרמטרים שונים מאלו שנכללים במדיניות הנוכחית, כמו ההיתר לבנות בעזה נמל תעופה ונמל ימי, אך המשמעות של שתי התוכניות זהה – ניתוק הקשר בין עזה לגדה. גם אם לפי תכניות ההתנתקות המוחלטת יוכלו תושבי עזה להגיע לגדה דרך מצרים וירדן (מה שנאסר עליהם כיום), העלות של מסע כזה מבטלת את היתכנותו עבור רוב מוחלט של תושבי הרצועה. לא מעט מומחים מכירים בחיוניות של הקשר הזה עבור שני חבלי הארץ, וברור ש”מדיניות הבידול” בין עזה לגדה פוגעת לא רק בתושבי הרצועה אלא גם בתושבי הגדה.

כך יוצא שבזמן שדוברים מהשמאל, תומכי פתרון שתי המדינות, מציעים גבול בינלאומי שינתק בין עזה לגדה, הממשלה היוצאת דווקא נוקטת, כאמור, צעדים שגם אם השפעתם מזערית, הם מצביעים בפועל לכיוון ההפוך. דוגמאות לצעדים כאלה כוללות הגדלת מכסות ההיתרים למעבר אנשים מעזה לישראל ולגדה בשנה האחרונה, התרת הכנסת חצץ ומכונות כבדות לצורכי בנייה לרצועה בשבועות האחרונים, ודיווחים בתקשורת על כך שבמסגרת המשא ומתן העקיף עם חמאס המתנהל במצרים, ישראל לא תתנגד, כנראה, למכירת סחורות מעזה בגדה. כנראה שגם שם מבינים שכל תוכנית מדינית בת קיימא שמתייחסת לרצועה, חייבת לקחת בחשבון את הקשר בינה לבין הגדה ולקדם פתרונות שיאפשרו מעבר אנשים וסחורות בין שני האזורים. כמו שמסכימים יותר ויותר מומחים, זה לא רק אינטרס פלסטיני, זה גם אינטרס ישראלי.

אין ספק שהשמאל בישראל צריך לתפקד כאופוזיציה לוחמת, אך עליו גם להימנע מלפעול בעיוורון. יש לקוות שהממשלה העתידית תפעל ביתר שאת להסרת הגבלות תנועה מעל עזה. השמאל ימלא תפקיד חשוב בכך אם ידחוף את הממשלה ויעודד אותה לבצע צעדים משמעותיים יותר על מנת להקל על מעבר אנשים וסחורות מעזה לגדה המערבית ולישראל.

מורן אביטל היא רכזת פעילות ציבורית בארגון גישה

כנראה שיעניין אותך גם: