תגידו יפה תודה, ותשתקו ל-15 שנה

השבוע נחתם הסכם היסטורי, כך אומרים, בין רמת נגב לירוחם רבתי. העיתונים הוצפו בכותרות על ההישג העצום לירוחם, עיירת הפיתוח המרוחקת. האמנם?

הנה כמה נקודות שלא בדיוק מפרסמים בכל הקשור להסכם:

בתקופתו של ראש הוועדה הקרואה של ירוחם, עמרם מצנע, נחתם הסכם עם יו”ר מועצת רמת נגב, שמוליק ריפמן, לפיו 60% מהכנסות הארנונה העתידיות מעיר הבה”דים יועברו לירוחם, בעוד 40% בלבד יועברו לרמת נגב. לפי ההסכם הנוכחי, אנחנו נקבל 100% ארנונה מעיר הבה”דים, כלומר בפועל זו תוספת של 40% על המצב הקיים – כאשר בסך הכל, ההכנסות לירוחם מעיר הבה”דים במשך חמש שנים הקרובות יעמדו על כ-3.9 מיליון שקלים בשנה. זאת, לאחר שריפמן סיכם עם משרד הביטחון על תעריף נמוך ביותר לעיר הבה”דים.

צדק חלוקתי נועד בבסיסו לאזן את הכוחות בין מועצות עתירות משאבים כמו רמת נגב לבין מועצות שהמדינה מפקירה, כגון ירוחם. בכדי להבין את התמונה הכוללת, צריך להבין גם את הרקע להסכם. ירוחם היא מועצה גרעונית כבר שלוש קדנציות. כחלק מהניסיון לאזן את המצב הכלכלי של המועצה, החליט היו”ר הנוכחי, מיכאל ביטון (שנבחר ב-2010), לחתום על הסכם הבראה לפיו מדי שנה אנו מחויבים לשלם לקופת המדינה סך של 8 מיליון שקלים. כך שגם ההסכם הנוכחי בו נקבל ארנונה מעיר הבה”דים לא יאזנו את הגירעון הגדול. בנוסף לכך ישנם בהסכם כמה סעיפים בעיתיים ביותר, למשל ירוחם מתחייבת – למשך 15 שנים – לא להיאבק, לטעון, או לפעול למען שינוי הגבולות המוניציפליים שלה. בקיצור, קיבלנו את מה שקיבלנו, ועכשיו אנחנו צריכים לשתוק.

לשתוק למשל על העובדה שבמרחק שלוש דקות מירוחם נמצא בסיס צבאי, בית ספר למ”כים. הוא קרוב יותר לירוחם מעיר הבה”דים, ולאן הולכת הארנונה? נכון, רמת נגב מקבלת את דמי הארנונה של כל הבסיסים הסובבים את ירוחם, שלושה מלבד עיר הבה”דים. 

לא מתקבל על הדעת שנשללת מהאדם זכותו הבסיסית להיאבק למען הצדק. איך אפשר להתחייב למה שיקרה עוד 15 שנה? סעיף נוסף בהסכם אומר שההכנסות מאזור תעשייה ב’ שייבנה בתוך ירוחם, בדגש על “בתוך ירוחם”, יחולקו בין רמת נגב לירוחם. כך שרמת נגב תקבל 50% מההכנסות של ירוחם, זאת בנוסף לפרויקטים עתידיים שירוחם תקים בתחומי התיירות, החינוך ועוד. לא די בכך שרמת נגב מרוויחה מדי שנה מעל 46 מיליון שקלים מהכנסות ארנונה שלא ממגורים, קרי מחצבות, גנים לאומיים, בסיסים צבאיים, מתקני תעשייה ועוד; עכשיו בעקבות ההסכם החדש היא גם הצליחה ליצור דריסת רגל במשאבים ובהכנסות הדלות של ירוחם. אם כך, מתבקש לשאול מדוע נחתם ההסכם, שביטון מצהיר עד כמה הוא היסטורי וחשוב לירוחם בכל אמצעי התקשורת.

בעוד כמה חודשים יתקיימו בירוחם בחירות. ביטון, שבבחירות הקדומות צלח בקושי בזכות חבירתו לחרדים, חושש מאוד להמשך כהונתו ולכן הוא נאלץ לשלוף את האקדחים הגדולים ולרתום את חבריו יועצי התקשורת כדי להפוך את ירוחם לפנינה במדבר. אחת הסיסמאות שלו בקמפיין הקודם הייתה שעיר הבה”דים תהיה של ירוחם. במילים פשוטות – הוא לקח את עיר הבה”דים בכל מחיר, גם אם זה בא על חשבון עתידה של ירוחם. בעת בה כל התקשורת רועמת על העוול ההיסטורי של חלוקת שטחים, ריפמן בוחר לנצל את הלחץ הפוליטי ולחתום על ההסכם, ואף יוצא גיבור שהחליט “לוותר” על עיר הבה”דים כדי לתקן את העוול.

שלא תטעו: ירוחם היא הבית שלי, ולא משנה כמה המדינה תפקיר אותנו, כל ירוחמי יעמוד על רגליו האחוריות למען שמה של עירו. אולם המציאות בשטח מורכבת יותר מכותרת בעיתון שמציגה את הנהירה ההמונית של תושבי המרכז לירוחם. אחוז מקבלי גמלת דמי אבטלה בירוחם הינו פי שניים מאחוז מקבלי הגמלה הארצי. בנוסף, כ-3.2% מהמשפחות בירוחם מקבלות דמי השלמת הכנסה, בעוד הנתון הארצי מעיד על 1.2% משפחות מכלל האוכלוסייה. נוסיף לכך את העובדה שהשכר הממוצע בירוחם נמוך ביחס לשכר הממוצע בישראל ב-2,000 ש”ח, זאת בעוד דירה חדשה בעיר תעלה למעלה ממיליון ש”ח. בפועל מה שיצרו הכותרות בשבוע האחרון, זו נהירה של משקיעים לרכוש דירה בירוחם. ולא, הם לא יגורו בירוחם. אלא ישכירו את הדירה שרכשו לנו, בני ירוחם. בעוד 15 שנים ריפמן וביטון כבר לא יהיו ראשי המועצות, אבל מה שיישאר איתנו בטוח זה השעתוק של העוול ההיסטורי שהמדינה גרמה לעיירות הפיתוח.

ואנחנו?! אם לא נחכים ונתאגד יחדיו היום, ולא עוד 15 שנה, פשוט נאלץ להודות על הפירורים שנותנים לנו, להגיד יפה תודה ולשתוק כמו שמצפים מאתנו. הגיע הזמן להיאבק למען הצדק, ולא רק כדי לקיים סיסמת בחירות, אלא כדי לתקן את העוול שנעשה לנו מהיסוד – לנו, למועצות המקומיות בצפון, ואפילו לשכנינו הבדואים רחמנא לצלן.

נילי אהרון היא פעילה חברתית, מקימת תנועת התעוררות – תנועת הצעירים בירוחם. פעילה בפורום צדק חלוקתי, ובפורום הדיור הציבורי בירוחם

עוד בנושא:

הסכם הגבולות בין רמת נגב לירוחם: לא היסטוריה, רק פשרה | משה קריף

שטחי שיפוט: הכל הפוך | יוסי לוס