• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

יונתן היילו חי בשטח הפקר

בעוד העונשים הנגזרים על אנסים מסתכמים במקרה הטוב במספר חד-ספרתי של שנים, יונתן היילו – מהגר, שחור, קורבן אונס, שחי בשוליים של מדינת ישראל – הולך לבלות את מרבית חייו הבוגרים מאחורי סורג ובריח. הוא ראוי לתמיכה שלנו אל מול עיניו העצומות של בית המשפט

English

רוב התקיפות המיניות מתבצעות על ידי גברים. רוב הקורבנות של תקיפה מינית הן נשים. כשהקורבנות אינן נשים, הם בדרך כלל ילדים או מוחלשים אחרים.

יונתן היילו, בחור אתיופי בן 23, ללא כל עבר פלילי, הרג ב-2010 באקט של הגנה עצמית את ירון איילין – אדם שאנס אותו פעמיים – רגע לפני שעמד להיאנס בפעם השלישית. איילין, עבריין שהורשע באונס קטינה, סחט את היילו ואיים עליו תקופה ארוכה. על אף שבית המשפט הכיר בהיילו כקורבן של תקיפה מינית, נגזרו עליו 20 שנות מאסר בגין רצח. כיום הוא מרצה את עונשו בבית הסוהר “שיטה” בצפון, שם הוא גם שוהה עכשיו וממתין לדיון בערעור על הרשעתו שיתקיים ב-1 בדצמבר, לקראת הדיון, מתנהל כעת מאבק ציבורי רחב היקף למען זיכויו של היילו.

בניגוד לתפיסה הרווחת, תקיפות מיניות אינן קשורות ל”חרמנות” – כל עניינן הוא ניצול, ביזוי, השפלה והשגת כוח ושליטה. תקיפות מיניות הן חלק מביסוס של מערכי שליטה, לרוב גבריים. אנשים שתוקפים מינית מבססים מחדש את השליטה שלהם במרחב וב”משאבים” –  בכך הם מסמנים מי “חסר ערך” ומי שווה ערך, מי “משאב” השייך להם ומי בן אנוש. הקשר בין אונס ל”סקס” הוא בערך כמו הקשר בין מכות רצח ללחיצת יד. אין קשר.

יותר ויותר מתחוור שמערכת המשפט לא יודעת להתמודד עם תקיפות מיניות. הסרבול, חוסר הרגישות כלפי הקורבנות, חוסר ההבנה הבסיסי בכל מה שקשור למצבו הנפשי של הקורבן, כל אלה גורמים למערכת המשפט להתנהל באופן מעורר פלצות. לפעמים נדמה שיותר משמערכת המשפט מסייעת לקורבנות, היא רק מגבירה את סבלם, ומנציחה שוב את אותם יחסי הכוחות שהובילו מלכתחילה למציאות האימתנית הזו.

בית המשפט ששלח את יונתן היילו ל-20 שנה בכלא, עשה כמה שגיאות חמורות:

השגיאה הראשונה היא הקביעה שהתגוננות מפני אונס מותרת רק עד לגבול מסוים. נכון, לאנסים לא מגיע גזר דין מוות, אבל קורבן שעומד מול התוקף שלו וקם להגן על עצמו מפני תקיפה ודאית – צריך להישפט בדומה לכלל “הבא להורגך השכם להורגו”. קורבן אונס שקם להגן על עצמו – מגן על עצמו לא רק מהתקיפה הרגעית והמיידית, אלא גם מחיים שלמים של מוות פנימי.

השגיאה השנייה היא ההנחה והציפייה מהקורבן להתנהל כ”אדם הסביר” (ראו מה כתבה כאן בעניין זה שרון מייבסקי) והקביעה כאילו התגובה של היילו היא בלתי-פרופורציונלית. קביעה כזו יכולה להיות תקפה אולי כשמדובר במאבק או סכסוך בין שווים. ההנחה שקורבן אונס יכול וצריך להתנהג כ”אדם סביר” היא הנחה מעוותת. קורבן אונס, בוודאי קורבן של אונס והתעללות ממושכת, הוא אדם מוכה, מושפל, פגוע בגופו ובנפשו, אדם שחירותו נשללה ממנו. הפרופורציות לא התעוותו ברגע בו היילו קם להרוג את האנס שלו – הן התעוותו זמן רב לפני כן, כשהיילו הותקף, נסחט ונאנס. בית המשפט שמתייחס להיילו כ”אדם הסביר” מוחק את העובדה שהמציאות שהיילו חי בה, ושמי שיצר ואחראי לה הוא התוקף ומערכת המשפט בעצמה, היתה בלתי-סבירה ובלתי-פרופורציונלית מלכתחילה.

השגיאה השלישית היא הקביעה שמכיוון שהיילו “מעולם לא התלונן” הוא כנראה “לא סבל מספיק”, לא מספיק בשביל להצדיק את הריגת התוקף שלו רגעים מעטים לפני שזה תקף אותו שוב. בית המשפט מצפה מקורבן אונס לסמוך על המערכת שתתגייס להגן עליו. אבל היילו, שראה את התוקף שלו מסתובב חופשי בשכונה וממשיך להטיל אימה על התושבים – גם לאחר שהורשע באונס קטינה, סחיטה ואיומים – בוודאי לא יכול היה לסמוך על מערכת כזו שתבוא לעזרתו.

yonatan_h
היילו. לא יכול היה לסמוך על המערכת שתבוא לעזרתו

בית המשפט אינו שוגה “סתם”. מדובר בחוסר יכולת להכיל ולהתמודד עם הנושא של תקיפות מיניות, משום שהמערכת כולה שוגה באופן בסיסי ועמוק בהבנה של תקיפות כאלה, ושל המציאות שסובבת אותן.

לפני שנים מעטות זיכתה מערכת המשפט את שי דרומי, חקלאי שסבל מגניבות חוזרות ונשנות. דרומי ירה והרג גנב שחדר לשטחו. כאן קיבל בית המשפט את טענתו כי “חשש לחייו”, למרות שלא עמד בפני איום ממשי ומיידי על חייו – למעשה, הגנבים אף לא חדרו לשטחו והירי לעברם בוצע בזמן שהם בורחים. למרות זאת, בית המשפט הסתפק בעדותו של דרומי על כך ש”הרגיש מאוים”. בית המשפט הצליח “להבין” סיטואציה של שני “בעלי כוח” שנאבקים זה בזה – בעל האדמות מול השודד שמגיח מולו. אבל בית המשפט לא מצליח להבין סיטואציה בה מעורב בעל כוח מול מי שנשלט ומושפל על ידו. בית המשפט לא מצליח לדמיין מצב שבו מציאות ליברלית (אפילו מדומיינת בלבד) של “שיוויון, צדק וחירות” כלל אינה קיימת. היילו לא חי במציאות נורמלית, אלא בשטח הפקר – מהגר, שחור, קורבן אונס, סחיטה והתעללות, שחי בשוליים החברתיים, הכלכליים והאתניים של מדינת ישראל. שטח הפקר שנוצר לא רק על ידי האנס, אלא בעיקר על ידי מערכת חברתית וממסדית אדישה ומעלימת עין. רק מי שחי בשטח הפקר יודע, שהתנגדות ובריחה מעולם כזה אינה יכולה להיעשות בצורה “סבירה ופרופורציונאלית”.

בעוד העונשים הנגזרים על אנסים מסתכמים במקרה הטוב במספר חד-ספרתי של שנים, יונתן היילו הולך לבלות את מרבית חייו הבוגרים מאחורי סורג ובריח. לא בטוח מה הוביל את השופטים להחמיר כל כך עם יונתן היילו – האם העובדה שהרג את התוקף שלו? או אולי העובדה שהוא החליט, ברגע אחד, להתקומם נגד המציאות כולה שהטילה עליו אימה – התוקף שסחט ואנס, המערכת שהגיבה באזלת יד והיעדר כל תקווה לשינוי. יונתן היילו החליט לחלץ את עצמו, ובאופן המיידי והקיצוני ביותר, משטח ההפקר שנוצר בחסות ממסדית ומערכתית. האם ייתכן שדווקא ברגע הזה, בו הקורבן החליט ליטול את גורלו בידיו, “נזכרת” המערכת להתערב?! האם ייתכן שהמערכת בוחרת להיכנס לשטח ההפקר, דווקא ברגע שמישהו מנסה לברוח ממנו?

יונתן היילו ראוי לתמיכה של כל מי שרואה ומבין שהמציאות שלנו היא מציאות לא-שיוויונית, ובקצוות שלה היא אפילו מציאות מטילת טרור ופחד. אבל יונתן היילו ראוי בעיקר לתמיכה שלנו, הנשים, שחוות בגופן באופן יומיומי את המציאות המאיימת הזו. בית משפט שגוזר על יונתן היילו 20 שנות מאסר הוא בית משפט שראוי רק למקום אחד – סדום ועמורה.

נעמה קטיעי היא ‫פעילה מזרחית, חברה בעמותת עמר”ם‬

+   +   +

לפרטים על אירוע התמיכה ביום הערעור, 01.12

לעמוד המאבק

כנראה שיעניין אותך גם: