• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בין הר שפי להרוגי אוקטובר

שתי עצומות חדשות בנוגע להליכים פליליים חושפות כיצד זכויות נאשמים בישראל אינן נתפסות כזכויות אדם, גם לא בקרב עורכי דין
איתי המרלין

בימים האחרונים פורסמו בתקשורת ידיעות אודות חתימתן של שתי עצומות הנוגעות להליכים פליליים. באחת העצומות מבקשים לפתוח בחקירת חשדות פליליים – עשר שנים לאחר מעשה, ובמצב שבו ברור כי החקירה אינה יכולה להביא לחשיפת ראיות משמעותיות ומציאת אשמים. בעצומה האחרת מבקשים לדון מחדש בעניינה של מורשעת, שהורשעה בסעיף עבירה יוצא דופן, ושאנשים הקשורים בחקירתה התבטאו באופן שלדעת החותמים מבטא הטלת ספק באשמתה.

למרבה ההפתעה, היו אלה דווקא השמרנים שחתמו על העצומה המבקשת לעיין מחדש בתיקה של המורשעת, בעוד פעילי זכויות האדם חתמו על העצומה שמבקשת לפתוח בחקירה פלילית.

הפתעתו של הישראלי הממוצע תפחת כאשר אציין כי המורשעת היא מרגלית הר שפי, שהורשעה בעבירה של “אי מניעת פשע“, על כך שידעה כי יגאל עמיר מתכנן לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין, ולא עשתה דבר כדי למנוע זאת. החקירה, שאותה מבקשים לפתוח, היא חקירת מותם של אזרחים ישראלים ערבים מירי שוטרים בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה בחודש אוקטובר 2000.

סטיקר של נשים בירוק. צילום: cc by-zeevveez

החלוקה הפוליטית–מדינית בין החותמים על עצומות אלה היא ביטוי למצב שבו זכויות נאשמים אינן נתפסות כזכויות אדם, שיש להגן עליהן במנותק מן האשמות המיוחסות לנאשם והאידיאולוגיה שלו.

נדיר שמאזין ישראלי לרדיו יופתע מזהותו של עורך דין המייצג נאשם אידיאולוגי במשפטו הפלילי. אותם עורכי דין מן השמאל הפוליטי מייצגים שוב ושוב פלסטינים ואנשי שמאל, ואותם עורכי דין מן הימין מייצגים שוב ושוב אנשי ימין. החריגים לכך מעטים. יצוין לחיוב בהקשר זה עורך דין ארי שמאי, שהוא איש שמאל מובהק, שייצג בזמנו את יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה רבין, בדרישה להשוות את זכויותיו כאסיר לזכויותיהם של אסירים אחרים.

ייצוג של נאשמים אידיאולוגים רק על ידי עורכי דין הקרובים אליהם בהשקפותיהם, הוא ביטוי מוקצן לכך שלא רק שחזקת החפות אינה קיימת כלל בציבור הכללי, אלא שמעמדה חלש גם בין עורכי הדין ובין פעילי זכויות האדם. עניין זה בא לידי ביטוי יומיומי בכך שבציבור מתייחסים בשאט נפש לסניגורים פליליים.

מצב הדברים בישראל אינו הכרחי. בארצות הברית יוצגו למשל חשודים בטרור, הכלואים במחנה גוואנטנמו שבקובה, על ידי עורכי דין מחברות עורכי דין גדולות (פרו בונו). בכך ניתן לראות ביטוי למעמדן החזק של זכויות הנאשם כזכויות אדם ניטראליות במדינה הכפופה לחוקה ליבראלית, ובעלת אתוס של ייצוג בפלילים.

דברים ברוח הדברים שכתבתי לעיל כותב בספרו “מכתבים לעורך דין צעיר” המשפטן היהודי–אמריקאי, אוהד ישראל, אלן דרשוביץ:

“במקומות רבים בעולם עדיין קשה גם היום לנאשם שנוא להיות מיוצג על ידי עורך דין מהזרם המרכזי, כי במדינות רבות – אפילו בדמוקרטיות מערביות – חסרה מסורת של ייצוג א–פוליטי, או ייצוג הנובע מאמונה בזכויות אזרח. לדוגמה, בישראל, מדינה בעלת מערכת משפטית מצוינת, עורכי דין מן הימין נוטים לייצג ימניים המואשמים בפשעים פוליטיים, ואילו עורכי דין מן השמאל נוטים לייצג שמאלנים ופלסטינים המואשמים בפשעים פוליטיים. (המצב השתפר במידת מה בשנים האחרונות, הודות להתפתחות מערכת סניגוריה ציבורית.) גישה אידיאולוגית זאת לייצוג משפטי יוצרת מציאות מעגלית, שבה מצפים מעורכי דין להיות שותפים לנקודת ההשקפה של מרשיהם. התוצאה היא קהילה משפטית מפולגת על פי קווים אידיאולוגיים ונטולת מחויבות ניטראלית לחירויות אזרח לכל… ארצות הברית בורכה במסורת של קהילה משפטית איתנה, המחויבת לחירויות אזרח לכל בלא תלות באידיאולוגיה, בפוליטיקה או באופי ההאשמה…”

קשה לקטוע את המעגל של ייחוס זהות אידיאולוגית בין נאשם למייצגו, שבו כלואה מערכת המשפט הישראלית, אך מי שמאמין בדמוקרטיה ובזכויות אדם צריך לנסות לשוברו.

הכותב הוא עורך הדין של הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל–אביב

הפוסט מתפרסם במסגרת שיתוף הפעולה של העוקץ עם “פרויקט דמוקרטיה”

כנראה שיעניין אותך גם: