• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

שפה חדשה לטובת מיסוך האמת

“דמוקרטיה מתגוננת”, “חיזוק המשילות” ו”צדק חלוקתי” הם דוגמאות לשלל הביטויים וחידושי הלשון המשמשים בפי נתניהו ובכיריו לכיסוי קמפיין רדיפה מתמשך ושלילת זכויות יסוד דמוקרטיות מקבוצות בחברה האזרחית בעלות תפיסת עולם ערכית ופוליטית שונה מזו של השלטון
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של “החטיבה לזכויות האדם” במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

ראש הממשלה בנימין נתניהו וחלקים גדולים בקואליציה מבינים לעומק את חשיבותן של מילים בפוליטיקה. הם יודעים ששפה מעצבת את התודעה ואת תפיסת המציאות של האזרחים, ולכן הם מנסים לשנות את המילון והשפה הפוליטיים על מנת לחולל את השינוי הפוליטי, הכלכלי והתרבותי שהם מעוניינים בו. אלא שהשינוי הזה נעשה במה שהסופר ג’ורג’ אורוול כינה “שיחדש” – יצירת שפה חדשה שבה מונחים המשנים את משמעותם המקורית לצורך מיסוך האמת.

קחו למשל לדוגמה את המונח “דמוקרטיה מתגוננת” שנוגע לצורך של מדינה דמוקרטית להגן על עצמה מפני קבוצות אנטי דמוקרטיות. המונח נוצר לאחר עליית המשטרים הנאציים והפשיסטיים, כלקח שיאפשר להתמודד עם התארגנויות פוליטיות המנסות לתפוס את השלטון ולמוטט את המשטר הדמוקרטי על ידי ניצול זכויות דמוקרטיות כמו הזכות לבחור ולהיבחר. עם זאת, חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד השתמש השבוע במונח “דמוקרטיה מתגוננת” כהצדקה להצעת החוק שהעלה בכנסת, בהנחיית ראש הממשלה, שעל פיה תורמים שיוגדרו אנטישמיים או עוינים לישראל לא יוכלו לתרום לארגונים בישראל. לדברי זוהר ההצעה נועדה למנוע מאילי הון כג’ורג’ סורוס לתרום לארגוני חברה אזרחית בישראל המזוהים עם השמאל, דוגמת  עדאלה, שוברים שתיקה, הקרן החדשה לישראל וארגונים אחרים.

ההצעה הזו היא עוד שלב בקמפיין הרדיפה המתמשך של נתניהו, שזוהר הוא רק אחד משליחיו, נגד ארגוני זכויות אדם וצדק חברתי בישראל. זוהר מעוות לחלוטין את משמעותו של המושג “דמוקרטיה מתגוננת” ומשתמש בו כדי להעניק לקואליציה זכות דווקא לפגוע בדמוקרטיה על ידי שלילת זכויות יסוד דמוקרטיות בסיסיות מקבוצות בחברה האזרחית שיש להן תפיסת עולם ערכית ופוליטית שונה מזו של השלטון. אגב, על תפיסת הדמוקרטיה המתגוננת של זוהר אפשר היה גם ללמוד מהצעתו מלפני מספר חודשים לספח את השטחים וליצור מדינה אחת שבה הפלסטינים ייהנו מזכויות מליאות, למעט זכות ההצבעה.

דוגמה נוספת ל”שיחדש” של הקואליציה הוא המושג “חיזוק המשילות”. “נבחרנו כדי למשול וחלק מהמשילות זה לבחור אנשים… בשלטון תקין הציבור נותן לך את הכוח למשול. לטוב או לרע”, אמר נתניהו בעבר. אמנם קיים דיון ער בשנים האחרונות אודות מושג המשילות, אבל קיימת הסכמה גורפת כי משילות ראויה במדינה דמוקרטית צריכה לכלול את המרכיבים הבאים: מערכת משפט עצמאית ובלתי תלויה בשלטון, סקטור ציבורי מקצועי יציב ובלתי מושחת, תקשורת חופשית, שקיפות שלטונית, בחירות דמוקרטית, שמירה על זכויות המיעוט והגנה על זכויות אזרחיות, פוליטיות וכלכליות. נתניהו, שרת המשפטים איילת שקד וחברי כנסת מהקואליציה, עם זאת, מעוניינים להעניק למושג “חיזוק המשילות” משמעות הפוכה. לדידם משילות ראויה מושגת דווקא על ידי החלשת מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק, כרסום השירות הציבורי באמצעות הצפתו במינויים של מקורבים פוליטיים ושליטה באמצעי התקשורת.

לדידם של נתניהו ושותפיו משילות ראויה מושגת דווקא על ידי החלשת מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק, כרסום השירות הציבורי באמצעות הצפתו במינויים של מקורבים פוליטיים ושליטה באמצעי התקשורת

בואו ניקח עוד מושג – “צדק תרבותי”. שרת התרבות והספורט מירי רגב צודקת כשהיא מדברת על הצורך בצדק תרבותי, בחלוקה צודקת של משאבים למוסדות תרבות ואמנות – חלוקה שבמשך שנים הייתה מעוותת, והפלתה אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. אולם, היא משליכה בצדי הדרך את הזכות לחופש אמנותי, חופש שאותו היא שוללת כאשר היא מתנה תקצוב מוסדות תרבות במבחן “נאמנות תרבותית” או כאשר היא מצהירה שכשרת תרבות היא נהנית ממה שהיא מכנה “חופש המימון”, על זכותה לממן יצירת תרבות ואמנות שישקפו את העדפותיה ואת העדפות השלטון.

המאבק על הדמוקרטיה אינו רק מאבק פוליטי אלא הוא גם מאבק על האמת. מאבק נגד השחתתה של השפה שמטרתה להעניק לגיטימציה לשלטון חסר מעצורים.

כנראה שיעניין אותך גם: