פגיעה חמורה בפעולה למען המטופלות

האוצרת שרי גולן היא היחידה מבין המתלוננות בתיק אלון קסטיאל על אונס שעדותה טרם נפסלה. עדויותיהן של מתלוננות נוספות בוטלו מסיבות שונות (מתוך 13 נשים שהתלוננו על קסטיאל, נותרו חמש, ומתוך ארבע שהתלוננו על אונס נותרה אחת, העיתונאית שרון שפורר אספה את העדויות ב״מקום הכי חם בגיהנום״). אם גם העדות הזאת הייתה נפסלת, כתב האישום נגד קסטיאל – היזם ואיש חיי הלילה העשיר שנחשד בפגיעה מינית בנשים רבות – היה נופל. ואכן, הייתה סכנה ממשית שהתיק ייסגר. פרקליטות תל אביב חייבה את גולן ואת הפסיכולוגית שלה להעביר לידי המדינה את מלוא הרשומות הקליניות מהטיפול הפסיכולוגי הפרטני שלה, שארך שנים. שתיהן כאחת ניסו להילחם בגזירה הזאת, אך לפרקליטות היה מסר ברור: או שהרשומות עוברות, או שההליך המשפטי אינו ממשיך.

לאחר ש״הסכימה״ גולן (אפרופו הסכמה), בלית ברירה, שרשומותיה יעברו לפרקליטות, ביקשה בקשה אחת בלבד: שהן יישארו שם, ולא יימסרו לנתבע. אך גם כאן גילתה פרקליטות תל אביב רגישות מדהימה, ולגולן נאמר שסיכומי הטיפול האישי שלה יימסרו לעורך דינו של הנאשם באונס. לא כל התכנים של הטיפול, אך כן התכנים שקשורים לאונס שעברה ולפגיעות מיניות נוספות. זכותה של ההגנה לקבל גישה לסיכומים האלה, הוסבר לה, כיוון שבעבר היו מקרים בהם הפסיכולוגיות שיכנעו את המטופלות שלהן שהן עברו אונס. ״כרגע אני נמצאת בשלב במשפט שבניגוד לרצוני הפסיכולוגית שלי צריכה להעביר את כל סיכומי הטיפול האישי והפרטי שלי למשטרה, לפרקליטות וכן גם לעורך דין של מי שאנס אותי וכן כן גם לעיניו של מי שאנס אותי״, כותבת גולן בעמוד הפייסבוק שלה. ״זאת אומרת שכל הפרטיות שלי מופרת בשם הצדק והמשפט. למה? כי המילה שלי לא מספיקה אז המקום האחרון הקדוש שחשבתי שאליו לא יוכלו לפלוש נפרץ גם הוא״.

מה לא תקין בתמונה הזאת? הכל. כמו שקרה כבר לא פעם בעבר, המדינה מתנהלת באופן אלים ופרוורטי כלפי הנפגעת: חודרת אל פרטיותה, מאיימת וסוחטת, ומפגינה באופן גלוי חוסר אמון בדבריה. כידוע, האופן החודרני, הקר והמערער שבו מתנהלות החקירות המשטרתיות וישיבות בית המשפט בתיקי אונס עושה לעתים קרובות למדי טראומטיזציה חוזרת, חמורה מאוד. זוהי אחת הסיבות העיקריות שבגללן נשים נמנעות מלהתלונן. אך במקרה של גולן, הגיעה האלימות הזאת של המדינה לשיאים חדשים: לא די בכך שנאלצה למסור את סיכומי הטיפול שלה – אלא שהסיכומים האלה הולכים לעבור עכשיו אל הנאשם אלון קסטיאל!

אני פסיכולוגית קלינית בעצמי. בתחום שלנו, הסודיות המקצועית היא דבר קדוש, הדברה הראשונה שחרטנו על לוחות הברית של המקצוע. כשאני מוסרת פרט קטן כלשהו על אודות המטופלת, לבקשתה, לגורם כלשהו, אני דנה איתה לעומק על ההשלכות הרגשיות של הפרת הסודיות, מקבלת ממנה הסכמה בכתב (באמצעות טופס שמפרט איזה פרט ספציפי מותר לי לחשוף, אל מי, ועד איזה תאריך) ואז שוברת את הראש, איך להעביר את המידע הנדרש בצורה כמה שיותר תמציתית, שחושף כמה שפחות. אפילו כשאני מתייעצת על הטיפולים שלי בקבוצת עמיתים, אינני קוראת למטופליי בשמות הפרטיים האמיתיים שלהם, אלא בשמות הבדויים – כדי חלילה לא לפגוע בסודיות. אפילו ממסירת מידע לגורמים נייטרליים לחלוטין, שהסיכוי שישתמשו בו לרעתה של המטופלת אפסי, אנו נזהרות כמו מאש.

ואילו בפרשת קסטיאל, נאלצת הנפגעת להסכים לכך שהתכנים האינטימיים מטיפול העומק שעברה יימסרו לידי מי שכעת נלחם בשיניים כדי להוכיח את חפותו ולצאת זכאי, ושעורכי דינו לא יהססו להשתמש בחומרים האלה כדי להציג את הנפגעת באור שלילי, כשקרנית, פרוצה מינית או כל דבר אחר שיכול בתפיסתם להעלות את סיכויי ההצלחה שלהם.

תחשבו רגע מה ההתנהלות הזאת של המדינה עושה לנו. כנפגעות תקיפה מינית, כמטפלות, כמטופלות. אם לא די בכך שהנפגעות מפחדות להתלונן במשטרה – מעתה, הן יצטרכו לפחד גם לפנות לטיפול פסיכולוגי? ואנחנו כמטפלות – שנתחיל לפחד לשקף למטופלות הפגועות והמבולבלות שהן נפגעו מינית, ונחשוב פעמיים לפני שאנחנו אומרות להן שאינן אשמות – כי המדינה עלולה להשתמש אחר כך בדברינו כדי לפסול את העדויות? אולי כדאי שנחזור להיות אנליטיקאיות קלאסיות, שרוב הזמן רק שותקות, אומרות ״מממ״ ומציעות פירושים איזוטריים על החיי הפנטזיה האינטראפסיכית – כי התערבויות אחרות עלולות לסכן את המטופלות שלנו?

יש כאן פגיעה חמורה באוטונומיה המקצועית שלנו, בחופש שלנו לפעול לטובת המטופלות ולעשות כמיטב יכולתנו לעזור להן. אינני מצליחה שלא לחשוב, בהקשר הזה, על התנהלותו של המשטר הסובייטי כלפי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים: בברית המועצות לא היה חיסיון מקצועי, ואנשי המקצוע נוצלו על ידי המדינה כסוכנים וכמעבירי מידע. לא פעם, הוביל מידע שהתקבל מאיש מקצוע להפללת של המטופל/ת. כאשר מגיעים אלי לטיפול אנשים מבוגרים שגדלו בברית המועצות (אני מטפלת גם ברוסית), הם לא מצפים לכך שאשמור על סודיות, ומצחקקים כשאני אומרת שכל מה שיספרו לי, יישאר בחדר. נראה שבפרקליטות תל אביב יש מי שמאמינים שגם כאן בארץ, התפקיד של הפסיכולוגים הוא להיות Informants.

בימים אלה, עומדת הפרקליטות להעביר את הרשומות שקיבלה מהפסיכולוגית של שרי גולן לידי עורך דינו של אלון קסטיאל. עוד לא מאוחר למחות על המהלך הזה ולהפעיל לחץ על הפרקליטות להימנע מהצעד הזה.

ד״ר אסתר רפפורט היא פסיכולוגית קלינית ואקטיביסטית