התעלמות נציגי המחאה לכאורה ממה שקורה בימים אלה בבתי המשפט אינו אלא המחשה לזה שמה שהחל ברחוב חייב להמשיך ברחוב. אחרות רוצות לדבר, והמפלגות יכולות לסייע להן בכך – ולשתוק
דומה שארץ חדשה יותר ישנה מחדשה. הייצוג השוויוני לכאורה של נשים מותיר את הנשים כייצוג. לא רואים אותן. לא שומעים אותן. לא יודעים מיהן. אין סוף למניפולציות.
הפוליטיקאים בעיקר מנסים למצב את עצמם על הרצף המצטמצם של האפשרויות הלגיטימיות בדיון הציבורי: שלום אי אפשר לעשות כי אין פרטנר, בכלכלה אי אפשר לעשות דבר מלבד לקצץ. אז מדברים על גושים ועל אישים
כשברחובות האלימות נגד נשים משתוללת, ובטלוויזיה מדברים בצחוק על הטרדות מיניות – אנחנו רוצות לוודא שבבחירות האלה ידאגו לנו ויספרו אותנו. אנחנו רוצות מרחב מוגן
בשבועות האחרונים שאלו אותנו לא מעט פעמים בניסוחים שונים, למה התחברות-תראבוט לא מקימה רשימה לבחירות. לפניכם תשובה ארוכה המסבירה מדוע בחרנו להיות חלק מחד"ש ולמה אנחנו עדיין עומדים מאחורי בחירה זו, תוך ניסיון לחזק ולהנכיח בזירות שונות את קיומה של מנהיגות שמאלית עממית, ערבית ויהודית-מזרחית
דיון מתגלגל סביב זהויות וקדימויות פוליטיות עקב מפגש בין אג'נדה מזרחית למעמדית בחוג בית של דעם, מעלה לסדר היום את האתגר החשוב ביותר בישראל כיום: יצירת גשר בין פוליטיקה מעמדית לפוליטיקה של דיכוי אתני, מגדרי ולאומי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
