כאשה ערבייה הסובלת מאפליה כפולה, אני כמובן מזדהה עם הכאב של מזרחים ונשים על אי ייצוג מספק ברשימת חד”ש לכנסת, אך כועסת על המסקנה שמסיקים חבריי וחברותיי למאבק שקוראים להחרמתה. תגובה
עיון בתוכניתה של העבודה “לכלכלה הוגנת” מגלה עד כמה צדקה יחימוביץ’ כשטענה שמפלגתה אינה מפלגת שמאל. אולם בשונה מכוונת המשוררת, עובדה זו ניכרת קודם כל בהתנכרות למחצית הענייה של אזרחי ישראל
מירב ארלוזורוב יוצאת נגד התוכנית הכלכלית של שלי יחימוביץ’ בנימוקים טאוטולוגיים. אבל, בכך שהציגה מצע כלכלי רחב ומפורט ערב הבחירות ולא הסתפקה בסיסמאות ריקות מתוכן, עשתה יו”ר העבודה צעד גדול אל עבר מערכת בחירות מתוקנת
בניגוד לארה”ב, סקרי הבחירות בישראל הם מופרכים ועקרים: הבחירות ארציות, למפלגות אין סדר יום ידוע מראש, ורובן משוללות עמדות ברורות ומורכבות מאוספים מקריים של אנשים שזזים ממקום למקום – גם אחרי הפריימריס
פנייתה של לורה ורטון ממרצ בבקשה לפסול את יהדות התורה ואת ש”ס עקב אי-ייצוג נשים רחוקה מלהיות סולידרית עם נשים חרדיות, ועלולה להשתיק שתיים מהקבוצות החלשות ביותר בישראל: החרדים והערבים. וחוץ מזה, מומלץ לה להתחיל בבעיות הייצוג במפלגתה שלה