ניתוח חברתי המבוסס על מושגים של “שדים עדתיים” מאבד כל קשר לדיון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות ומהווה כלי דל להבנת מציאות של דיכוי ונישול. ישראל היא מדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
יהדות היא בו זמנית לאום, אתניות, גזע, וגם דת, ואף לא אחד מהם. כל הקטגוריות הללו התעצבו בהקשר אירופאי נוצרי ספציפי, וכעת נדרש מאיתנו לפתח שפה פוליטית יהודית עצמאית שיונקת מתוך הכרת המסורות היהודיות ומתוך דיאלוג ביקורתי עמן
השותפות בין לפיד לבנט היא ניסיון להשיב את הסטטוס קוו בין הקפיטליזם ללאומיות, את הפוליטי מהכיכרות והשדרות למסדרונות האפלים, ולמנוע את חילונה המהותי של האזרחות
הפלסטיני שבראשו חקוקה תמונת אדמתו ממנה נקרע, עומד כעת מול תמונה אחרת. חיפה של היום היא לא חיפא של קפה “אלשרק” ועיתון “אלכרמל”. אישור הכניסה הוא אמירה בפני עצמו: הנה אתה מורשה שוב להיכנס, לבלות, להתפלל. זאת, מכיוון שהתנהגותך נאותה
היסטוריונים לא משתגעים על מידע שמגיע מהקורבן, אבל מה לעשות שהארכיונים הקשורים לפרשות מזרחיות סגורים כמו תאומים סיאמיים של ארכיוני הוותיקן. על ארכיבים עלומים, עיתונאים שותקים וילדים שתוקים
פתרון חלקי של תעלומת הילדים התימנים שנעלמו נמצא כנראה בתיקי האימוצים, אך דווקא נושא זה נותר מעורפל מאד. הוועדות מדווחות שבדקו כ-3,000 תיקים בעוד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת רק על 1,016 אימוצים באותן שנים. פער תמוה. לא?
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
