עדות מצמררת של עמאד בהאוור, אסיר פוליטי מתומכי מיר-חוסיין מוסאווי (מועמד המחנה הרפורמיסטי בבחירות 2009 באיראן, המוחזק מאז עם אשתו במעצר בית בתנאים קשים), מהמתקפה על אגף האסירים הפוליטיים בכלא אווין ביום חמישי האחרון
הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי הוציא לאחרונה ספר המשנה באופן דרמטי את הדיון הכלכלי העולמי, ספר המעמיד במרכז את נושא אי- השוויון וחלקו הגדל והולך של האחוזון העליון בעוגת העושר
נסיעתו של מג’ד כיאל לכנס בביירות הרבה יותר חשובה מזכותו למלא את תפקידו כעיתונאי. הרבה יותר בסיסית. זו זכות שצריכה להיות שמורה לו ללא קשר לעיסוקו – היא שמורה לו בהיותו אדם, ערבי ופלסטיני, שגמע בשקיקה מהשפע התרבותי שביירות סיפקה ומספקת לנו בנדיבות
יש מילה המשמשת לתיאור אנשים הלוקחים דבר-מה, מבטיחים להחזירו ואינם עושים זאת: “גנבים”. ישנו כמובן גם צמד המלים “אימפריאליזם תרבותי”. סיגל סמואל מסבירה למה לא צריך להשאיר ספרים ומסמכים היסטוריים של יהודי עיראק בארה”ב
רשויות ביטחוניות משקיעות משאבים רבים בהסוואת אי-ציותן ל”שלטון החוק”, כשחלק מהעניין הוא בניית תדמית של ציות לכאורה. לכל אחד מכוחות הביטחון יש מנגנון בדיקת תלונות משלו: מבוא למחקר שבדק מה קורה עם תלונות למצ”ח (רמז: לא הרבה)
בפרלמנט האיראני הגולה שפתחנו בקפה קוטי בברלין, אני מסתכל על החברים החדשים שלי, ושואל את עצמי, כיצד האזרחים יוכלו להפיל את החומות שהפוליטיקאים בנו בהיעדר דמיון, חזון, תעוזה ואהבה אנושית בסיסית? אין פה דיון תיאורטי, מדובר בנו
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
