הפלסטינים הכירו בישראל כבר שלוש פעמים. המצרים מעולם לא נתבעו להכיר בישראל כמדינה יהודית. תביעה להכיר בהגיון הפנימי של מדינה היא תביעה מוזרה בפוליטיקה הבינלאומית ויש לה משמעויות מזיקות לתובעים
החלטתי להעמיד את הידע שברשותי, יחד עם יכולותיי הדידקטיות, לרשות הציבור, ולנסות להסביר את עניין “תרבות האונס” בסגנון הבדידים האהוב. כל שעליכם לעשות הוא לדמיין בדידים בשלושה צבעים: נגיד ורוד בזוקה לאונס, ורוד בייבי לתרבות, ורוד פוקסיה למה שכולל את שניהם
המושג של מדינה יהודית מנוגד לכאורה למושג של מדינת כל אזרחיה ולא בצדק. מאיר בוזגלו מתחיל לפרק “מדינות” אלה לערכים המרכיבים אותן כדי להבחין בין מאבק צודק ללא צודק ומבקש להיאבק על משמעות פוריה ומוסרית של המושג של מדינה יהודית עבור כל אזרחיה
באמנות, באהבה, במדע ובפוליטיקה התסריט המוכן מראש על פי חזון גדול מהחיים נדחק הצידה לטובת המצאת עצמי. אחרי שהרגנו את האל, הרגנו בזה אחר זה את כל התסריטאים האחרים. אז עם מה נותרנו? בעיקר בלי חזון. שום חזון
התנועה הקיבוצית משביחה את בעלותה על קרקעות המדינה ומסדירה בנים ממשיכים. מעבר לקו הירוק נבנים להם בתים ההכרחיים ל”גידול הטבעי באוכלוסייה”. אבל בגבעת עמל – כל תיקון גג הפך לא חוקי. רבקה חיילובסקי ואלי לוי פלשו מבטן אמן לגבעת עמל ב’ וגזלו את הקרקע מידי יצחק תשובה
מהי שיטת מחקר פמיניסטית? מתוך סקירה של שיטות קיימות, אורלי בנימין מציעה לשלב ראיונות עם אתנוגרפיה מוסדית ושיתוף פעולה בין הנחקרות “בשטח” לחוקרות האקדמיות כדי לייצר ידע מועיל לשינוי מסגרות דכאניות. מאמר מתוך הספר “מתודולוגיות מחקר פמיניסטיות”
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
