בחג פורים 1994 טבח ד”ר ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה – טרגדיה שיצרה שרשרת אירועים אשר עיצבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשרים השנים האחרונות יותר מכל מעשה אחר. אך אפשר להתחיל את הסיפור מוקדם יותר: באבן אחת על הר הבית, ברופא ערבי שלא ישכח איך הרופא היהודי הציל את חייו…
יאיר לפיד יוכל לספר שהביא לשוויון בנטל, ליברמן יספר שהביא משילות, בנט יספר שיכריח כל ממשלה לערוך משאל עם על הסדרים מדיניים. ואת? תספרי שהיית נאמנה? מכתב פתוח לח”כ עדי קול
מנכ”ל עמידר התבלבל: חברה ממשלתית לדיור ציבורי צריכה להתמקד באספקת צרכי הדיור של דייריה המוחלשים, ולא להדגיש את הגבייה מהם. ולמשפט הזה שלו אין מה להוסיף: “את השנה החולפת סיימנו עם 93.4% גבייה מדיירים בעייתיים. אין לי לוקסוס – אצלנו כל הדירים בעייתיים”
אנחנו חיות, עובדות, לומדות, מתקדמות, אבל החיים שלנו כנשים, גם היום, הם כאלה שכל הזמן מרחף מעליהם סימן שאלה. רוויטל מדר מביאה את סיפורה של קארין – סיפורה של אשה שחיה בחברה אשר אינה מעוניינת, לא באמת, שתצליח לעמוד על רגליה
לאחר המשבר הפיננסי העולמי ב-2008, התפכחו חלק מהפונדמנטליסטים הניאו-ליברליים מהדוגמטיות הקפיטליסטית והפכו “חברתיים”. ההתפכחות הזאת הובילה אותם לגילוי סקנדינביה, ובזמן האחרון הם עסוקים בשיווק גירסה קפיטליסטית סלקטיבית, מוטה ומעוקרת מאיגודי עובדים גם לישראל
ויאמרו אנשי מינהל התרבות – מה אתם רוצים? הגופים של התרבות והאמנות המזרחית לא הגישו בקשות לתקצוב, ואם יגישו – יקבלו. אבל כמו כל אפליה שיטתית, ממוסדת, יש סיפור אחר, מורכב. על המנגנונים שיוצרים ומשעתקים את אי-השיוויון בחלוקת משאבי התרבות והדרישות של קואליציית לבי במזרח לתיקון המצב
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
