המראות של הימים האחרונים לא מותירים מקום לספק: אנחנו עמוק בתוך משטר אפרטהייד שנדרשת מידה גדולה של כוח ברוטאלי והתנהלות אלימה כדי להבטיח את שליטתו. תתמודדו עם האמת, מעולם לא היה פה דו קיום
מחשבה פמיניסטית, מעצם טיבה, היא רדיקלית, עוברת מהאישי והפרטי ביותר ועד לציבורי ולמנגנוני-העל המארגנים את החברה. מחשבה פמיניסטית, דתית במיוחד, לא יכולה לאשר הפרדות, מחיצות, שימוש אינסופי בכוח, אובדן של חיי אדם • פרידה מהפדלחושיות
ועדת החקירה שתדון במחדלים שהובילו לאירועי מאי 2021 ככל הנראה לא תקום משום שהממסד חומק מחקירת מחדליו. ואולי אין צורך, כי מסקנותיה הלא מיושמות של ועדת אור ביחס לאירועי אוקטובר 2000 מתאימות בול
מודל השינוי והשלום חייב להתחיל בהכרה שחגיגת ניצחון בריקוד דגלים תמים לכאורה היתה ועדיין מבוססת על כוח הזרוע. כדי שתשכנע את ההזויים מהשמאל שהם טועים, עליך קודם כל צריך לצאת חוצץ נגד האלימות המדינתית והעצמאית של קבוצות לאומניות
בימים אלה נשמעת ביקורת קשה על עמותות המתנחלים ביפו, שמאיימות על הקיום המשותף בעיר. מקורות היסטוריים מראים שהקווים האידיאולוגיים של פעילותן נוצרו בתחילת המאה ה-20, עם הקמתה של תל אביב, שמנהיגיה מתעקשים מאז ועד היום על מדיניות של סגרגציה • 100 שנה למאורעות תרפ”א
קול קורא לתוכנית שהות אמן שמזמין אמנים לכפר שלם הופך את המרחב ה’דרום תל אביבי’ – שבשמו יוכלו האמנים-המבקרים להתנאות כחלוצים, פורצי דרך, נביאים וגואלים – למרחב בראשיתי של אדמה בתולית לא נושבה, תוך שימוש בז’רגון קולוניאלי של ראשית התרבותניק בארצו
המאבקים המתחוללים במנהיגות הפוליטית מספקים לנו הזדמנות להתבוננות פילוסופית על מושג השינוי, כפי שפיתח אותו הפילוסוף אלן באדיו. מ”אין כל חדש תחת השמש” ועד “הכול צפוי והרשות נתונה”, דרך אריסטו, קאנט והרקליטוס
התושבים הערבים המקומיים לא מאמינים בדו קיום. אנו הולכים ונדחקים החוצה מהקיום שלנו בעיר ובבתים ובלשון ובגוף שגדלנו בהם. לא נותר בנו קיום, רק טראומה וזעם על הגזל. בעקבות הסדרה “המדריך לג’נטריפיקציה”
הח”כית הטרייה גלית דיסטל-אטבריאן סיפקה בנאומה הראשון בכנסת עוד מופע מרתק במסורת אבישי בן חיים, שעיוות את ההיסטוריה היהודית בארצות האסלאם לצרכים פוליטיים בתוך ישראל (הראשונה) היום
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
