רוח העמימות ששרתה על הפגנת הענק במוצ”ש מוכיחה שמהפכה אמיתית צריכה להעז: להפסיק לפחד מהקשר בין חברתי לפוליטי, להציב דרישות חד משמעיות לנבחרי ציבור, להשתמש ברטוריקה עשירה בידע. מהפכה אמיתית מוכרחה להפנות אצבע משולשת כנגד הסדר הקיים
הצעות החקיקה ההזויות, שחלקן כבר הפכו לחוק, משרתות את המשך הכיבוש, האפליה והגזענות באופן דומה לשירות שנותנים המאחזים הבלתי חוקיים להתנחלויות ה”חוקיות”. הסחת דעת
בעיני נשים פלסטיניות שביקרו איתנו בתל אביב, נראו שד’ רוטשילד כ”מחנה פליטים לישראלים”. נקווה שיושבי האוהלים יתפכחו ויפסיקו לשלם את המחיר הכלכלי, הצבאי והאנושי שכופה עליהם מדינה של סקטור אחד, המוגדר אך ורק על פי דתם של חבריו
דוד ד’אור, מיכה שטרית ושלמה בר – ההופעות הקרובות שלכם ב”עתיקות עיר דוד” הן מכשיר אכזרי בשירותם של כוחות זדוניים וחסרי לב. בואו קודם לסיור בסילוואן לראות אי-צדק נורא מהו
בעוד הארץ סוערת ממאבק הנדל”ן, ברמלה-לוד מנהלת “רשות הפיתוח” מזה שנים מלחמת חורמה נגד תושבי עמידר. חרב הפינוי שוב מונפת מעל ראשה של משפחת אל עג’ו, ועוד דורשים ממנה להיות אסירת תודה
גל המחאה המתפשט יוצר רושם כאילו רק לאחרונה נעשה בלתי נסבל לחיות כאן, אך למעשה הרע והרוע התחילו עם הכיבוש והם יסתיימו רק כשיגיע קיצו. חומר למחשבה וסיסמה חדשה לקראת ההפגנה הערב
התקשורת, שמתעלמת זה שנים ממצוקות דיור של אוכלוסיות פחות נראות בישראל, מגלה התעניינות רבה באנשי עיר האוהלים. אך בצד התמיכה בולטים גינוי וביקורת. עירית לינור, למשל, אמרה עליהם איחס
קולם הנעלם של המתנחלים במחאה הנוכחית מדגיש את הפערים במדיניות הדיור של ממשלות ישראל. כמו שירותי רפואה וחינוך, דיור הוא חובת המדינה לאזרחיה, ועליה ליישם תוכניות מקיפות של דיור ציבורי
עוד יום בעיר האוהלים: אנשים שמעולם לא מחו על דבר לומדים על כלכלה ופוליטיקה, מתנסים לראשונה בהחזקת מגאפון ודיבור מול קהל, מוצאים שותפים פוליטיים לא צפויים, ובונים דמוקרטיה של הרחוב
איך צריכים לנהוג יוצרים בעלי מצפון מיוסר שעבודותיהם עשויות להיות מוחרמות ברחבי העולם? בעקבות הדיון בפורום היוצרים הדוקומנטריים על החרם האקדמי והתרבותי על ישראל
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
