בשנים האחרונות הסתמנה עלייה באבחון ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. אם מתמקדים בכימיה ובגנטיקה של כל ילד וילד אי אפשר להבין מה הביא לעלייה זו -ההבנה אפשרית רק אם לוקחים בחשבון את ההקשר הרחב יותר. מרסלו וקסלר עונה לשלומי ענתבי
עלינו, המזרחים, להשיג שליטה על חלוקת המשאבים ולבנות את תרבויותינו מחדש, במטרה להנהיג את ישראל ולהציב חלופה להגמוניה האשכנזית-ציונית. עלינו להשקיע את זמננו בבנייה, ביצירה מתוך שברים. שיח עָקר המדשדש בביבי המרחב האשכנזי-חילוני רק יעלה בפנינו את בבואת הדיכוי ויחזיר אותנו למעגל הקסמים
אי-שוויון מגדרי בשוק העבודה בין גברים לנשים כרוך באי-שוויון מגדרי בבית בין גבר אחד לאשה אחת. אם רוצים שוויון מגדרי מהותי, חייבים לקחת בחשבון את המכלול של חיים משותפים של גברים ונשים. עוד צעד קטן בדרך
לכאורה, הייתי אמור כמעט ליהנות מן העובדה ש”הארץ” הסלים את המלחמה ב”ספיר סבח” ותיאר אותה בקריקטורה היומית כרוצחת סדרתית. אבל מדובר בהסתה מהסוג הנמוך ביותר. יש כאן כל כך הרבה קיצורי דרך למחשבה וכל כך הרבה מיזוגניות ושנאת אחר, שקשה לתאר
“ארגוני זכויות אדם בישראל מתדלקים תרבות של עימות וטרור בישראל ובכך הופכים את השלום לבלתי אפשרי להשגה”. לא, זה לא משפט של החברים מאם תרצו. ושמישהו יביא לנו מהר מטף
הפלסטינים מסיתים בתקשורת ובמערכת החינוך. ברור! ביבי מנפנף בטענה זו מעל כל במה – אבל מה לעשות שאין קשר בינה למציאות. תקראו פס”ד של בית משפט ישראלי, תקראו דוח של מרכז המחקר של הכנסת, תקראו כמעט את כל הדוחות בנושא. נראה מה תגידו אז
בין מרוקו לאשדוד, בין ביאליק לבן גוריון: פרק ראשון מספרו החדש של סמי שלום שטרית, “יהודית ודמוקרטית: מבחן בְּחינוך – חיבור על חינוך, לאומיות, אתניות ודמוקרטיה” בהוצאת בימת קדם
הויכוח בעניין פיטוריו של אדם ורטה הוא בין חינוך לפטריוטיזם עיוור לחינוך לפטריוטיזם בונה, בין חינוך לסגירות לבין חינוך לפתיחות וביקורתיות, בין חינוך לקונפורמיות, צייתנות וצנזורה עצמית, לבין חינוך שמטפח חופש ביטוי, זרימת מידע חופשי והבעה חופשית