השאלה איננה האם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם מי שנהנה מזכויות יתר מוכן לוותר עליהן. לא אם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם אנחנו מוכנים לתת יד לשליטה ודיכוי או להעלים מהם עין
התקשורת מרבה לדבר על ״גל של טרור נשי״, כאילו השתתפות נשים במאבק הפלסטיני היא תופעה חדשה ומפליאה. אך לנשים הפלסטיניות היסטוריה ארוכה במאבק האלים והלא-אלים של בני עמן
הפחד המשותף מפני חלוקת המקומות הקדושים משמש חומר בעירה בידי מנהיגים פלסטינים ויהודים. האם באותה מידה הוא יכול לשמש כלי ליצירת מכנה משותף ולא לזריעת אימה? רוויטל עמרן סביב הקמפיין החדש ״לא יחולק״
מאחורי כל אבן שנזרקת במזרח ירושלים עומד אדם שחש מושפל וחי במציאות בלתי נסבלת. מבחינה משפטית וחוקית, שינוי נהלי הפתיחה באש והרחבת השימוש בירי חי נגד מיידי אבנים, רק יחריף עוד יותר את מדיניות האצבע הקלה על ההדק
אם החייל מהתקרית בנבי סלאח היה פועל כפי שעשרות-אלפים היו רוצים, ויורה בילד המגובס? נו, אז היה מתנהל דיון ציבורי על הוראות הפתיחה באש, וזהו. מזעזע, אולי, אבל לא משנה את מאזן הנוחות של הישראלים
עמותת אלע״ד תופסת טרמפ על הרס אתרי מורשת בעולם בידי דאעש, כדי להצטייר כמי שנלחמת על עתיקות מזרח ירושלים אל מול הפלסטינים הנבערים. האמנם ישנה חלוקה כה ברורה בין מי שהורס עתיקות לבין מי ששומר עליהן?
הקליפ של המוזיקאי הפלסטיני ג׳ואן ספדי, הטוען שמזרחים הם בעצם ערבים, מצליח לזלזל גם בתרבות הערבית וגם בזהות המזרחית, ולאמץ קריאה לבנה ומערבית של המזה״ת. אבל אפשר גם לראות אותו כעוד אבן דרך בניסיונות האחרונים לדיאלוג פלסטיני-מזרחי עוקף אשכנזים
לא רק את הטרור הפיזי המדינה בולעת, אלא גם כל מחאה, חרם ושביתה. היא גם תפלוש לגופך כדי שלא תתנגד אליה. אלדד לוי על היסודות הטוטליטריים של החוק להזנה בכפייה