הצירוף הנדיר בין מערכת ערכים חדשה, קהילות מקומיות וההכרה בחוכמת העם כערוץ לשינוי הממשל יוצר פוטנציאל למהפכה חברתית ופוליטית. אראלה שדמי על האלטרנטיבה שנוצרה פה בקיץ האחרון
שאל חיים יבין כשהוא מתעלם מהרשלנות של התקשורת, שכמעט ולא התעסקה בתהליכים ארוכי הטווח שהובילו את דפני ליף להקים אוהל. טלי גולדרינג היתה בפאנל “הון שלטון עיתון” בקונגרס החברתי הראשון, וחזרה כועסת
אין די בהדבקת טלאים על שיטה שפשטה את הרגל – נדרש אומץ ציבורי כדי לומר כי הגיעה העת לשינוי המדיניות מן היסוד. נאומו של יוסי יונה במסיבת העיתונאים של צוות המומחים (האמיתיים)
טרכטנברג נשמע כמו אורח ממאדים שרק עכשיו גילה שיש עניים בישראל. התגובה שלו לא מפתיעה ולא מאכזבת, היא תגובה אוטומטית של אדם שנחלץ להגן על אמונתו. אבל מי שחברה צודקת נמצאת אצלו בעדיפות גבוהה מזו של מדיניות פיסקאלית, צריך להמשיך להיאבק
הממשלה – המעסיקה הגדולה במשק – מעוניינת לשלם מינימום שכר. כזה שמספיק כדי לחיות, אבל לא מספיק לחיים של כבוד. פרק 11 בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה בישראל
“ליידי גלובס” טישטשו את כוחה של דפני ליף בסנסציה זולה. ובכלל, ראוי לשאול על רשימת “50 המשפיעות” – כיצד יכולות לדור בכפיפה אחת יו”ריות הבנקים ומנהיגות המחאה, כאילו קורצו מאותו חומר, ואיפה בדיוק עיתונאיות כמו קרן נויבך או פעילות חברתיות?
לאחר שהמומחים כשלו בהשקטת המאבק והעיתונאים כשלו במיסוכו, פנתה המדינה ושלפה תותח שלישי מהשק – תותח הקרימינליזציה. פינוי בכוח, הפיכת הפעילים לעבריינים בפועל וביצוע מעצרים המוניים מסמנים עידן חדש, אך המשימה הגדולה שלנו היא להמשיך את המחאה ולא לאפשר לשיח הדכאני להשליט טרור
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
