מחקר אנתרופולוגי במכון לרפואה משפטית, ומתוכו פרק שעוסק בפתיחת הקברים של ילדי תימן הנעדרים. מבט של אנתרופולוגית מרוחקת שבסופו של דבר מוצאת קשר אישי לא צפוי לפרשה
רוֹאָה אֲנִי אוֹתָהּ / כֹּהֶנֶת אוֹ מְשׁוֹרֶרֶת / בֶּעָבָר / אֵינֶנִּי יְכוֹלָה, מֵעוֹדִי לֹא יָכֹלְתִּי שֵׁאת, מוֹתָהּ שֶׁל הַחֲבַצֶּלֶת. כשקוראים את מכתבי האהבה שלה לא רוצים להיות מושא הכתיבה – רוצים לדעת לכתוב ככה. עדי קיסר ותהילה חכימי מצאו את ספר שיריה של המשוררת הנשכחת חבצלת בת חיים חבשוש בספרייה…
“המשימה להשבת החטופים היא מספיק ערכית כדי שנרוקן בורות מים”, אמר קצין בכיר. על מונח שהוא מעין תרכיז של כל מה שהישראליות ההגמונית מבקשת להיות ולהפיץ, ועל מי שלעולם לא יזכו להתהדר בתואר המפוקפק הזה
מודל המשפחה הגרעיני הסטנדרטי הפך בהיסטוריה המערבית למודל המשפחה המרכזי בקרב המעמד הבינוני הלבן לתקופה קצרה בלבד. כיום, מודל המשפחה הזה מתערער ומודלים מגוונים זוכים לנראות חסרת תקדים. במאמר זה סוקר גיא אבוטבול-זלינגר שורה של מחקרים על “משפחה בישראל”
מראיינים “מקצועיים” כמו שרון גל ורינה מצליח ניסו לדחוף לח”כ חנין זועבי מלים לפה, והתעקשו בצורה כוחנית ומקוממת שתגיד את מה שהם רצו שתאמר; כי אוי ואבוי לה, לח”כ זועבי, אם יהיה לה קול משלה. אבל היא סירבה להיות ערביית המחמד שלהם
ספר הביכורים של קובי עובדיה מתרחש בכלל בירוחם – אך מי שגדלו בדימונה יזהו את נופי ילדותו וילדותם. התווים המוכרים האלה עשויים גם לספק תשובה, לפחות חלקית, לשאלה שבה יעסוק בלוג חדש זה – מה היא “תרבות דימונאית”?
הפלסטינים לא המציאו את שביתת הרעב כאמצעי של לחץ בעתות של חוסר-אונים פוליטי מוחלט – הם הושפעו ממורשת שביתות הרעב עד מוות של אסירי המחתרת האירית. יזהר באר חזר מביקור בצפון אירלנד עם כמה השוואות רלבנטיות וזכרונות מפגישות עם שייח’ אחמד יאסין
אם יש משהו שמערער כיום את הדמוקרטיה, הרי שזה התרחקות האליטות הגלובליות מהקולקטיב המקומי שנפגע מהגלובליזציה הכלכלית, והתמקדות האליטות בעיקר בעצמן ברוח האינדיבידואליזם המקודש
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
