אינני יודעת מהו קסמו של דרעי המעוור כך את עיני חבריי הביקורתיים ביותר, אבל אל תטעו: תמיכה בש”ס היא תמיכה בפטריארכליות. השבת העטרה ליושנה משמעה, ראשית כל, הכתרת ההנהגה הרבנית הגברית המזרחית בכל הכתרים הראויים
לקראת הבחירות ועקב דו”ח המבקר החמור על משבר הדיור: מבט מסכם מקרוב על הפקרת נזקקות הדיור הציבורי, תוך גזל מתמשך ומעילה בכספים ובהבטחות. ויש גם נקודת אור – נשים מדהימות שקמות ונאבקות בכל הארץ
פעם אחת ולתמיד: פירוק האיוולת הכאילו מתונה הזאת של ליברמן שנקראת “אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין”, או בכלל – הרעיון ההזוי הזה שניתן להזיז קווי גבול מעל לאוכלוסיות
כולנו הסכמנו שנביע את דעתנו במילים ודגלים ונעזוב את המקום. אבל את מה שקרה לאחר מכן לא ידענו לחזות. לא האמנו שעד כדי כך דגל הגאווה יכול לעורר את חמתם של מצביעי הבית היהודי. עדי סדקה היתה שם
הישראלי החדש-ישן של הבית היהודי הוא הטרוסקסואל, לבן, לאומני. הוא לא כולל מחוסרי דיור, להט”בים ופעילים חברתיים נוספים למען שוויון – שאת הסולידריות ביניהם בנט רק מעוניין לפרק. נעמה לזימי, שחוותה של ההשתלחות של היו”ר על בשרה, לא מפחדת
מהי דמוקרטיה? מונח במילון או מושג תלוי היסטוריה, תרבות ונקודת מבט? אם תשאלו את אלי ברקת, הוא יספר לכם סיפור היסטורי מפותל שהגיע הזמן שאלה שתופסים את עצמם כמגיני הדמוקרטיה (כמו “הארץ”) יפנימו אותו
כשותף למאבקים רבים ולאחר אינספור אכזבות מהמערכת הפוליטית בישראל, הגעתי למסקנה שצריך לשנות את כללי המשחק. מאחר שרובנו לא עולים על בריקדות ולא מאתגרים את המערכת ברחוב, הכלי היחיד שנותר לנו הוא לא לשחק
מבט נוקב על האלימות המשטרתית נגד שחורים בארה”ב והמקומות בהם היא מתחברת לאלימות נגד אתיופים, ערבים, מזרחים ושאר אוכלוסיות מוחלשות בישראל. המסקנה רק מתבקשת
מה בין עליית קרנו של המעמד הבינוני המזרחי עם הניאו-ליברליזם? מה גרם לעוול חברתי חמור יותר – הקפיטליזם נטול-הרסן של ביבי או מדיניותיה של מפא”י? ומדוע מקונן יובל אלבשן על המזרחים המתנהגים כאשה מוכה?