הסיפור של הדיור הציבורי הוא סיפור נשי על אלימות ממסדית המתחבאת מאחורי פסקי דין, חוקים ומדיניות המונעים מנשים מוחלשות קורת גג. בעקבות הפינוי האחרון של רבקה לוי
המקצוע שלנו לא נועד לענֵג איש ואף לא לגרום עוול לאף אחד, אלא לנעוץ את העט בפצע: פתח הדבר והפרק הראשון מספרו שתורגם כעת לעברית של אלבר לונדר, “ארץ ההוֹבנֶה” (1929), על המציאות המזעזעת בקולוניות הצרפתיות
הירי באש חיה הפך להיות מנהג יומיומי. יוצאים בבוקר לסיבוב, מפרקים מחסניות, משתגעים, זורקים רימוני גז. דור סנדק חוזר 11 שנה לאחור, לאותו המקום בו נורתה השבוע למוות לובנה חנש מאש צה”ל
דיור ציבורי הוא רעיון נהדר כאשר איננו נגוע בגזענות שמאפשרת סלקציה ואפליה מתמשכת, כפי שקורה היום בישראל. מזרחית צריכה לדעת מדוע היא גדלה בדירת עמידר ביפו או בדירת עמיגור באשדוד. “דיור ציבורי” – ערך של קלריס חרבון מתוך הספר החדש “קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי”
הסרט “שומרי הסף” מציג תמונת מציאות עגומה. הוא מציג קלקול, עוון וחטא. אבל לרגע הוא אינו מסמן את מקורם אלא דוחק את צופיו לחיקו של האוהב ולחיבוקו העוטף של הגיבור המיוסר, איש השב”כ. ביקורת
כל שאני יכולה לייחל הוא שבבחירות הבאות נהיה אנחנו בחזית – ולא רק כבוחרות. כי מגיע לנו מפלגה שתפעל מתוך מודעות עמוקה שאי אפשר שלא לקשור בין דיכוי אתני, לדיכוי לאומי, לדיכוי מגדרי, לדיכוי כלכלי
מי שרואה בהנגשתה של ההשכלה “פרס” ובמניעתה “עונש” חוטא למהותה של ההשכלה ולאינטרס של חברה דמוקרטית בהפצתה – גם בקרב אסירים פוליטיים, פלסטיניים כמו גם יהודים. בעקבות גילוי הדעת של מרצי הפתוחה
השתלטות על מוסדות המדינה כמו הצבא והמגזר הציבורי. נטרול מרכיבים עוינים באקדמיה ובתקשורת. רמיסת ארגוני זכויות האדם. מי שרוצה להבין מדוע נכשל השמאל, צריך להתחיל מהבנת האופן בו השתלט הימין על מוקדי הכוח בישראל