עד היום נפתחו 52 חקירות פליליות לגבי אירועים בעופרת יצוקה – שלוש מתוכן הובילו לכתבי אישום ולא ברור כמה עדיין נמשכות. החקירות הללו, אותן משבח גולדסטון, מתעלמות מהשאלות החשובות באמת: מי קבע מהי מטרה לגיטימית, מהן הוראות הפתיחה באש ומהו היקף הכוח
הדרישה בשמאל הישראלי לאמץ את מסקנות גולדסטון במלואן מהווה סימפטום למחלה חמורה הרבה יותר של מחנה פוליטי זה: הניסיון להסיט את הדיון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני לזירה המשפטית הבינלאומית
גם דו”ח גולדסטון וגם “מאמר החרטה” שלו חיזקו את התפיסה לפיה המציאות המדינית מתרחשת בחלל וירטואלי ומופשט של קרבות הסברה, ולא על גבעות עשרים דקות מתל אביב. ואנחנו לא צריכים את גולדסטון כדי לדעת: הכיבוש כולו הוא פשע
אם טורחים לקרוא ברצינות את מאמרו של השופט ריצ’רד גולדסטון ב”וושינגטון פוסט”, מבינים כי הוא רחוק מלהוות את אותה הכאה על חטא בה נהנית להתפלש ההסברה הישראלית. למעשה, הדברים הקשים שנמסרו על ידי ועדת האו”ם לא השתנו כלל
השפה המשמשת את החיילים כפי שהיא באה לידי ביטוי בספר “כיבוש השטחים”, בוראת עולם מושגים מושגים מיופה, אדיש, מצחיק לעתים וידידותי למשתמש. שכן אחרת, איך ניתן לשרוד במציאות של כיבוש שבה אתה מתעלל באנשים אחרים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
