מאמצי טיוח והסתרה כבירים היו גם היו. זו עובדה, ועובדה זו הייתה צריכה להביא כל עיתונאי ראוי לשמו לשאול, “למה?” אבל חשוב יותר להבין שבהיעדר דיון נוקב וכן על העבר, גישות גזעניות דומות ממשיכות להכתיב את ההווה ואת העתיד
המדינה מעדיפה שהמאבק החברתי-כלכלי-פוליטי יהפוך למאבק כנגד אלימות המשטרה, וייגרר בבתי המשפט. כך המשטרה משרתת את הממשלה בהסטת האש מן המדיניות הפושעת של ראשיה. אלמוג בהר על ההתנהלות של משטרת ירושלים בהפגנות האחרונות במערב ובמזרח העיר
כשזה נוגע לנשים, ההבחנה בין משפט שדה למשפט הוגן מתגלה כבעייתית. ההליך ההוגן הפורמלי נחשף פעמים רבות כמוטה נגד נשים, ומשפט שדה? זה מה שנעשה לנשים בבתי המשפט, במשטרה, בעבודה, ברחוב ובחברה בכלל, כשהן מעיזות להתלונן. טל רובין בעקבות פרשת עמנואל רוזן
לכל סכסוך יש את ההיסטוריה והנסיבות הייחודיות שלו, ולכן פתרון שמתאים לאחד לא יתאים בשום מקום אחר. ובכל זאת, חגי מטר מפיק לקחים מ-15 שנות שלום בצפון אירלנד
הטראגיות והייאוש הם תוצר של הכיבוש ארוך השנים הזה. הטראגיות והייאוש הם שהובילו למעשה הקיצוני הזה. לא את מעשהו של סאמר עיסאווי יש להוקיע, אלא את המשטר שיצר תופעות כאלה. תגובה למכתבם של אנשי הרוח לשובת הרעב
מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. נאום מעצרת יום האדמה בסח’נין
המאבק כנגד סלילת כביש 4 החוצה את בית צפאפא הוא מאבק קהילתי וסביבתי של תושבי ירושלים, לא מאבק לאומני. לעומת זאת, אופן ההתמודדות אתו נובע מקונספציה צבאית במקום תפיסה אזרחית
ההפגנות שערכו בסוף השבוע שעבר פליטים אריתריאים תוך הזדהות עם ניסיון המרד באיסאייס אפוורקי, חושפות מה רב השוני בין קהילות הגולים בעולם לבין הקהילה בישראל