אם מישהי מרגישה שהמלה “שרמוטה” משפילה אותה, אני עדיין רוצה שתרגיש רצויה, שתרגיש שיש לה קול. ואם מישהי מרגישה שאותה מלה בדיוק משחררת אותה, אני רוצה שיהיה לה חופש לבטא את עצמה
סרט מעניין מסדרה של הבי.בי.סי על עוני גלובלי והפעם על הפוליטיקה האמריקאית ומרכזה. לא בבית הלבן ולא בגבעת הקפיטול אלא בבניין ברחוב פארק אווניו 740 במנהטן
כי בעצם אין כזה דבר בכלל, שרמוטה: יש אשה. וכל אשה זכאית להתנהל כראות עיניה. להתלבש כראות עיניה. להיות מינית, עם מי שהיא רוצה. או לא להיות מינית. וזה לא משנה מה וכמה ואיפה ולמה המיניות שלה – יש לה זכות בסיסית לביטחון
מועדונים בהם מתבצעת פשיעה חמורה ונמצאים במתחמי בילוי עירוניים לא נסגרים על ידי המשטרה, בעוד שמועדון הבלוק ומועדונים נוספים שנמצאים מחוץ למתחמים מאוימים בסגירה לצמיתות. קווים נסתרים מחברים בין איום זה לאיומי המשטרה על פעילי המחאה החברתית
מרחב מזרחי אלים הדורש התערבות מיידית של החוק, ומנגד מרחב אשכנזי כאוטופיה שהחוק הפלילי אינו רלוונטי לגביה. תום מהגר על “מתחת לאף” ו”מציצים”, שתי קלאסיקות ישראליות
מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. נאום מעצרת יום האדמה בסח’נין
המאבק על נישואי בני ובנות זוג אותו מין בארה”ב מקומם רבים ורבות, ובצדק. הוא מאדיר פעמים רבות מוסד מפלה ומדיר, תוך הזרמת כמויות אדירות של דולרים על חשבון מאבקים מהותיים בקהילה הלהט”בית. אבל הביקורת לא צריכה להביא לחוסר סולידריות עם מי שבעבורם/ן מדובר בשינוי שיפתור בעיות אמיתיות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
