מזרחים ורוסים ושש-בש וערק וג’וינטים וטרנס וטורקים ומרוקאים ושבת וקידוש ומכות: “המשגיחים” מצליח להישאר סרט לגמרי ישראלי, ובד בבד יצירה אוניברסלית שאמירתה חורגת בהרבה מגבולות זמנה ומקומה. ויותר מכל, הוא עוסק בחוק
מלחמת הקיום של נשים ברחוב היא מציאות יומיומית, אין הפסקת אש, אין מקלט להגנה: רעות גיא על ההיכרות עם רלי חייל ועל היוזמה לחלוקת גז פלפל להגנה מפני אונס. לציון יום המאבק באלימות נגד נשים
אנחנו חיות בתרבות שבה גברים זוכים בלגיטימציה, בצורה גלויה או סמויה, לפגוע בנשים. המספרים מעידים על כך. צילי פז וולק על שני מדדים חמקמקים יותר, שהחיבור ביניהם יוצר כוח מניע רב עוצמה לשינוי. לציון יום המאבק באלימות נגד נשים
ישראל נכנסת ויוצאת מעזה כבר שנים, דיכוי העם הפלסטיני נמשך, וחמאס ממשיך לירות. התוצאה היא בישול אלים, איטי, מכוון ומתמיד של האזור. העיקר ש”עמוד ענן” של ביבי ממשיך לטחון את אשליית ההרתעה
אל מול ההפגזות מהשמים נסים תושבי הדרום מחייהם, מצרכיהם, מתקוותיהם ומשאיפותיהם לחיים טובים יותר. כך בדיוק מרתקת אותנו הלחימה להישרדות אינדיבידואלית בהווה ומרחיקה אותנו מטיפוח של סולידאריות מעמדית רחבה ובעלת פוטנציאל מהפכני
דווקא בימים כאלה, שאנשים מסתגרים וביטויים כמו “חוסן לאומי” מגרים לכולם את המיצים, בא לי לומר דברים אסורים. ואין זה מתוקף היותי “אוהב ערבים” או “עוכר ישראל”, או סתם ביקורתי, או כזה שרואה רק “את הצד שלהם”
בכנסים אקדמיים רבים מופיעה שפה אחרת לפני העברית, אבל כמעט תמיד זו אנגלית. בכנס “שפה בעין הסערה” היתה זו ערבית. על ערעור יחסי כוח ואובדן פריבילגיות הכרוכים בוויתור על שליטה, וגם ניסיון לענות על השאלה: למה אנשי המחלקות למזרח תיכון הדירו רגליהם?
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
