חלקם של השב”כ, הפרקליטות, בג”צ וממשלת ישראל במעצר המנהלי הנפשע של ח’דר עדנאן אינו מפתיע. יוסי גורביץ תוהה על חלקו של הציבור הישראלי, שממשיך לסרב להביט בעיניו של האשם ללא כתב אישום
סיקור פסק הדין הצרפתי בעניין תביעת הדיבה נגד הרופא הישראלי ד”ר יהודה דוד, מספקת עוד דוגמה ללהיטות האוטומטית של העיתונות הישראלית להתגייס להגנה על שמה הטוב של ישראל. ניתוח של “קשב”
ריצ’רד קרלייל הוא אחת הדוגמאות הטובות לעיתונות לוחמת אמיתית. ולא, לא רק באנגליה של המאה ה-19 עיתונאים מושלכים לכלא. נתן שקרצ’י על האלטרנטיבה לכלי התקשורת של בעלי ההון
בהתחלה מרוקנים את התיק הגדול, אח”כ שולחים גם את מטען היד לתור מיוחד. הילאל אלוש קיווה להספיק לדיוטי פרי לפני הטיסה, אבל הבידוק הביטחוני לערבים בלבד חשב אחרת
התעלמותה של המחאה החברתית מהאלמנטים הטוטליטריים במשטר כגורם הראשי של אי-הצדק בישראל, הפכה אותה לפסטיבל לאומי, בעל מאפיינים של קרנבל. יהודה שנהב מסביר מדוע יש לחשוד בקונצנזוס
עד שלא נפתור את סוגיית הפליטים, לא נוכל להתייחס לעבר המטריד של 1948 כאל היסטוריה ולמקם ברחובותינו היהודיים שלטים הנושאים שמות של פלסטינים שגרו כאן פעם. גד שפר עם הצעה לפתרון ביניים וירטואלי
איך יכולה להתיישב הכרה בזכויות ההיסטוריות של המתנחלים עם מדינה שבה קיים שוויון אזרחי מלא? קריאה בשלושה פסקי דין של השופט היוצא אדמונד לוי, בהם היה בדעת מיעוט, כנייר הלקמוס של המפה הפוליטית הנוכחית
עבודה עמלנית של העירייה בשיתוף הציבור יכולה להניב השלכות מרחיקות לכת על חיי נשים בעיר. אז למה המיזם של עיר ידידותית לנשים סובל מדימוי כל כך שטחי? סיגל אופנהיים-שחר עם תשובות אפשריות
אפשר לסכם את פועלה הציבורי של תנועת “אם תרצו” כך: חשיפתם של “חשודים” באנטי-ציונות והוקעתם כ”בוגדים”. אם ככה נראית ציונות, טל ניב גאה לעמוד מולם בראש מורם בבית המשפט
בט”ו בשבט תש”ט נולדה בחטא כנסת ישראל, תוך בגידה באמון האזרחים וחריגה בוטה מסמכותה. משה נגבי מסביר איך קרה שהערכים עליהם הושתתה מגילת העצמאות רוקנו מתוכן וכיצד נשארנו בלי חוקה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
