רגע לפני פרסום מסקנותיה של ועדת טרכטנברג, שאין ממש סיבה לצפות להן, כדאי שנשאל ונבין מהו האופק של המאבק החברתי שהחל פה בקיץ 2011? סיכום ביניים של מחאת האוהלים, חלק שלישי ואחרון
“ליידי גלובס” טישטשו את כוחה של דפני ליף בסנסציה זולה. ובכלל, ראוי לשאול על רשימת “50 המשפיעות” – כיצד יכולות לדור בכפיפה אחת יו”ריות הבנקים ומנהיגות המחאה, כאילו קורצו מאותו חומר, ואיפה בדיוק עיתונאיות כמו קרן נויבך או פעילות חברתיות?
אחד המפתחות להבנת המופע התיאטרלי שהתרחש בבניין האו”ם היה מצבם של הדוברים בבית: צניחתו של אובמה בסקרים, הקואליציה של נתניהו ומעמדו של עבאס בשטחים. פרשנות
על פני החוויה המשותפת של העבודה, המשפחה, החינוך, השלטון והשפה נחרטו אט-אט, הסבל, החרדה, האלימות והשיגעון עד שפתאום התגבשו לדיוקן שבהביטנו בו, אנו נבהלים מעצמנו. חזון זה מניע לשינוי
בשם הדאגה ל”אזרח הקטן” מפני המשטרה והתקשורת, העניקה הכנסת חומת הגנה נוספת לבעלי הנגישות לפרקליטי צמרת. על ההכרח לעצור את הצעת החוק: איסור פרסום שם חשוד
נאום אובמה היה מפגן כוח וולגרי של המעצמה הגדולה בעולם ושל משרתיה, או שמא אדוניה היהודים והישראלים. אבל כל עכבה (כאילו 63 שנים זה לא זמן) לטובה: אם אתם לא רוצים שתי מדינות, סופכם שתקבלו מדינה אחת דו-לאומית
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
