רוב המפגינים בבלפור לא מודעים לכך שהממסד שמיטיב איתם מדכא אותנו או לכך שהמשטרה שמגנה עליהם הורגת אחרים. בכל זאת ואולי דווקא משום כך, החלטתי להרחיב בבלפור את המעגל שזועק: “די לאלימות משטרתית! צדק לסלומון, לשיראל ולאיאד!” • מכתב לחבריי למאבק
כמי שגדל בפרדיס ונאלץ להתגנב לחוף דרך קיבוץ נחשולים, יאסר אבו ערישה מכיר היטב את חמסנות הקרקעות והטבע הקיבוצית. מאז ומעולם הוא מקווה שנוכל לבנות עתיד משותף, בלי לשכוח את העבר המדמם. היום הצטרף בגופו למאבק על נחל האסי ואף זכה לטבול במימיו משיבי הנפש
מדינת ישראל חוקקה מיום הקמתה חוקים בתחום הקרקעות, אשר נתנו לה לגיטימציה להלאים ולהלבין “נכסי נפקדים”. מעגל הנפגעים הראשון והראשי כתוצאה מכך היה כמובן הפלסטינים, יהודי ארצות ערב והאסלאם היו הקורבנות המשניים
על רקע אי הוודאות הכולל לקראת שנה”ל הבאה, הוחלט במשרד החינוך לנער אחריות ולבטל את התוכניות המכוונות, כמו למשל פרויקט היל”ה, בדיוק לאותם תלמידים שהסיכוי שישתלבו בלמידה המקוונת מרחוק נמוך עד אפסי
לא גדלנו בערוגות השמאל הקלאסיות. חלקנו מזרחים מהפריפריה ומהמרכז וחלקנו גדלנו בבית הגידול של הציונות הדתית. בבית הפוליטי החדש שלנו לא תמיד מבינים את המורכבויות, ומימין מאשימים אותנו ב”השתכנזות”. ובכל זאת אנחנו כאן, בבלפור
הרבה לפני המחדלים של ההתערבות המשטרתית שהסתיימה בטרגדיה, בסיפור חייו ומותו של שיראל חבורה ז”ל מגולמת שורה של כשלים בטיפול במתמודדי נפש בכלל ובבעלי תחלואה כפולה בפרט. כתבתו של אבי בלכרמן חושפת לראשונה תיעוד מצולם קשה המעלה סימני שאלה נוקבים
בסדרתו החדשה “המרוקאים החדשים” נמנע אבישי בן חיים מעיסוק בסוגיות כגון השכלה, דיור, תעסוקה, פרופיילינג, כליאה ועוד, משום שאלו היו מפריכות את חגיגת ה”כולנו יהודים”. במקום זאת, הוא מעדיף לתת לצופים כדור הרגעה בדמות ה”מתינות” וה”מתיקות” המזרחית
המסר הכי אפקטיבי שנדרש במחאת בלפור הוא דווקא “רק לא ביבי”. אפשר לצופף תחתיו, כמעין מטריה נטולת-פניות, את מתנגדי הכיבוש, את נפגעי משבר הקורונה, את הנאבקים בשחיתות השלטונית וגם את החרדים, את הליכודניקים ואת אנשי המרכז שקצה נפשם בנתניהו
כשקריאה משולבת של מפגינים ומפגינות שלא מוכנים שישסו אותם אלו באלו נשמעת ברחובות, היא מפחידה את המשטר והבריונים שלו עוד יותר. ובהפגנה אמש הבריונים לא בחלו באמצעים, הכל בחסות המשטרה
היום, תשעה באב, כחודש ימים מאז אירוע הגאווה שבו בחור הומו החליט שחוסר ההסכמה הפוליטית בינינו הוא סיבה טובה לדפוק לי מכות, חודשיים להריגתו של איאד אל חלאק על ידי שוטרי מג”ב, חמש שנים להירצחה של שירה בנקי. בעיצומו של תהליך החלמה, אני קוראת לקהילה שלי לפעול