לאור ממצאיו העגומים והלא מפתיעים של דו”ח מבקר המדינה על מצב הקשישים הסיעודיים בישראל המתמחה במחיקת מיומנויותיהן של עובדות בתחום השירות והטיפול, כדאי לשאוב השראה מהישגן של אלפי מטפלות סיעודיות בניו זילנד שנאבקו בהצלחה על העלאת שכרן
עודד ליפשיץ רואה בכל מקום עסקני קיפוח מזרחים ומשכתב את ההיסטוריה האתנו-מעמדית בישראל כך שתספק לו נחמות. מאמרו על העשורים השוויוניים של ישראל תחת מפא”י לוקה בהבנת העובדות, ומעיד בעיקר על חיפוש אותות של הכבוד האבוד של האשכנזיות הפטרונית
תנאי המעצר שבהם נתון השייח’ ראאד סלאח מעידים על כך שכוחות הביטחון רוצים לשבור את רוחו ולדכא את המאבק באמצעות פרקטיקות אלימות. שתיקת החברה הערבית לנוכח כך עוד תחזור אלינו כבומרנג
“לכידות”, “צביון” ושאר מלים יפות וליברליות שימשו השבוע את בית המשפט, בקביעתו כי המועצה כוכב יאיר-צור יגאל יכולה למנוע את כניסתם של תושבי טירה לבריכת השחייה שלה
רובנו מתעלמים רוב הזמן מהנזק הנגרם לפרטיותנו כשפייסבוק מוכרת את הזהות הדיגיטלית שלנו לתאגידים מסחריים, ולא לגמרי מבינים את הפורענות הטמונה במדיניות הפרסום של פייסבוק המאפשרת גם תעמולה פוליטית ממוקדת קהלי יעד בעבור כסף גדול. באירופה החלה רגולציה
מסרים לחמינאי ולשאר אומות העולם בדבר גדלותה ואצילות רוחה של ישראל, חנופה דביקה לטראמפ והרבה בדיחות קרש. ניצלנו את נאום נתניהו באו”ם כדי לאחל שנה טובה לכל החלכאים והנדכאים ולרוב האזרחים שנתניהו לא סופר
צעירים פלסטינים שעוזבים את הכפר ואת המשפחה לטובת העיר, ויוצרים או משתלבים בחיי קהילה חדשים, הם האור בקצה המנהרה עבור החברה הפלסטינית בתוך גבולות הקו הירוק. אז מזלזלים בהם כאילו הם כמו ה”בועה התל אביבית”?
החוק המארגן של ההיסטוריה האנושית הוא דווקא הכאוס, אבל תרבות המערב הרגילה אותנו שהדרישה להישיר אליו מבט נחווית כמעשה תוקפנות. עיון מחודש בפרשת “כי תצא” מכיר בדרישה לרפלקסיה מתמדת גם כאשר כל אמות המידה לצדק נשמטות תחת הרגליים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
