הריבוד האתני והמעמדי בישראל הצליח לבדל את עצמו ממאבקי גזע בעולם. ישראל הייתה, למשל, האחרונה לתמוך במשטר האפרטהייד בדרא”פ. עליונות “לבנה”? מה פתאום! כאן אין “לבנים”, רק אשכנזים. בעקבות התפעמותו של כותב אשכנזי ב”הארץ” מיופיה של המילה “כושי”
הציבור והתקשורת הישראלים מזדעקים במקרים של ונדליזם בבתי קברות יהודיים ברחבי העולם, אך כאשר הדבר קורה בבית קברות מוסלמי ביפו, ועוד בערב יום השואה? ובכן, השתיקה רועמת
״במקום לשלוח אותם לכלא, אנחנו נותנים להם אדמה בחינם״, אמר בראיון לעיתון גרמני מנכ״ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, יאיר מעיין. וזו לא הפעם הראשונה שהפקיד הממשלתי, יד ימינו של השר אורי אריאל, פורש את תפישת עולמו ה״לא פוליטית״
חלק מנבחרינו עסוקים בהתמדה ברדיפת פעילים וארגונים הקוראים לחרם על ישראל, אך בתחילת השבוע אישרה הממשלה את ההסכם עם סין על גיוס 20 אלף עובדים סינים לענף הבנייה והסכימה שלא יועסקו בהתנחלויות. מי ירוויחו ומי ייפגעו? גם כאן אין הפתעות
“מעל כל אי הוודאות התנוססה השתיקה. השתיקה החמה, העמוקה, בעלת הריח המתוק והמחניק של בשר מרקיב, והצווחות האילמות של הצדק המבקש גאולה ואינו מוצא משען.” סיפור שנכתב על אימי הימים שעכשיו, שקרוב, שלמרות הכול אין מושיע
שנתיים חלפו מאז הנאום ההוא, ויאיר גרבוז עדיין סוחב את הצלב במסע להוכחת חפותו. מעבר לשאלה הפופוליסטית בדבר התנצלות, נדמה שנפתחה כאן תיבת פנדורה ביחס להגמוניה תרבותית, יחסי כוח, עתידו העגום של השמאל ואופורטוניזם פוליטי. וגם: הדבר שהכי ריגש אותו בעת האחרונה הוא טלפון מרועי חסן. ראיון בשש עיניים
בחאן העות’מני בבאב אל-וואד ניתן היה למשל לשחזר את מתחם האירוח, למכור קפה הפוך במחיר מופקע ולעשן נרגילות, כמו שעשו בסוף המאה ה-19 כשירושלים נפתחה לעולם, אבל במקום זאת ניטשים קרבות ההנצחה בין רחבעם זאבי ללוחמי הפלמ”ח
על מנת להציג אלטרנטיבה למחנה הימין המשיחי חייבים קודם כל להבין את הבעיה, ולא להיסחף לדיון השטחי במאמרו של יוסי קליין נגד אלה ״שיותר מסוכנים מילדה עם מספריים או מהחיזבאללה״
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
