“התליין” הוא סרט על אדם השומר בקנאות על צלם אנוש, בעידן של משבר ערכי ופריחת הפוביה מהאחר. איתן מור על המפגש המרתק בין שלום נגר, התליין, לאדולף אייכמן, התלוי
מה בין שז”ר לסתיו שפיר? שניהם לא מסוגלים לוותר על אידיאל הלאום, כקטגוריה מכוננת המסתירה מאיתנו את הממשי. אצל האחרונה מבצבצת הפריפריה מתחת לשולי האוהל ונצבעת מיד בצבעי האוניברסלי והלאומי. כפיר כהן בוחן את שיח המחאה החדש בעקבות פולמוס אווה אילוז
אחד ההבדלים בין “המזרחי” לאזרח המזרחי הוא שמאבקו של האחרון מתחיל רק לאחר הכניעה של העבד לאדון. כפיר כהן מנצל את הפולמוס שהתעורר עם מאמרה של אווה אילוז כדי להאיר כמה נקודות בלא מודע של החברה הישראלית
כדי להכשיר את שרץ האפליה, מפגין איתמר הנדלמן סמית טיעונים שדהו מרוב שימוש, כמו למשל זה שלעומת האשכנזים המזרחים הם מה אם לא אמוציונליים. רועי שושן בודק כיצד עסוקים המזרחים בשכתוב ההיסטוריה, ועל מה ולמה זוכה הנדלמן להימנות עם אלה שעושים אותה
מה גורם לסדרני הרכבת הקלה, הנמצאים בתחתית המכונה המשומנת של חברת סיטיפס, לרדוף את ציבור הנוסעים? הילה עמית, שהותקפה בשבוע שעבר על ידי פקחי הרכבת, עם שתי תשובות אפשריות
ציבור המזרחים בישראל נודע בשל חיבה פחותה לשיח זכויות האדם. האם ההסבר לכך נעוץ בהתנגשות בין הליברל האוניברסלי למזרחי הפרטיקולרי, כפי שטוען ניסים מזרחי? יוני אשפר מציע כיוונים נוספים, וגם בוחן את שדה זכויות האדם ואת עולמות המשמעות של הארגונים הפועלים לקדמן
אורטל בן דיין על הזכייה של קריית שמונה באליפות (יש!) והאופן בו היא מציגה רגע מדומיין קצר של לכידות חברתית בה “כל אחד יכול”, או על קסמו של דבק שלוש שניות
מנהיגי המחאה של הקיץ ביקשו לקדם אינטרסים מסוימים, ולא אפשרו שותפות מלאה למזרחים ולאנשי/נשות פריפריה. בתגובה, היו מי שהמשיכו לשתף פעולה והיו מי שהצביעו על הדיכוי ומחו נגדו. הני זובידה משיב לשרון שחף ונזכר בימים אחרים
“והיא שעמדה” – הגדה עם מדרש נשי, לא מספיק בועטת בפטריארכיה וחסרה קולות של נשים רבות – אבל עדיין מצליחה להביא לשולחן הסדר קולות פמיניסטיים וקריאה לחברה אחרת. דנה ג. פלג קראה בה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
