למרות שציבור גדול יצא לרחוב לצעוק די!, ידע ראש הממשלה שהדרך להעביר את האג’נדה הקפיטליסטית שלו היא לדבר על מלחמה. יעקב בן אפרת על ההיסטוריה המפוקפקת של ההתגייסות למען “המדינה”ֿ
מחלה של בת זוגה והבנה שאפשר לשכוח מסיוע של המדינה במקרים כאלה, הביאה את דנה ג. פלג להרהר ברצינות במערכת שלא תהיה שלא תלויה בחסדי הפריץ ובכסף שיש לו או אין לו לקנות את השלטון
מסתבר שהשנאה למוזיקה המזרחית, ליוצריה ולאוהביה, מלבלבת ביחס ישר לעליית הגזענות בישראל. לא מפתיע, אך מעניין לבחון את הדמיון בין הבהלה שאוחזת בהגמוניה התרבותית לתגובה המותנית של חברי הכנסת
אז חנין זועבי לא נחמדה. היא לא הערבייה שהייתה למרב בטיטו בראש כשחשבה על אחוות נשים. מצד שני, מזל שהיא קיימת, כי אפשר להשתמש בה כדי לייצר מזרחיות מדומיינת, שהיא בעצם יותר אשכנזית מאשכנזית. איריס חפץ מגיבה
רדיפתה של ח’ולוד בדאווי על ידי שגריר ישראל באו”ם מדגימה כיצד ההסברה הישראלית חותרת לרמיסת חופש הביטוי של עמדות פרטיות ושל אנשים פרטיים. יותר מכך, בתחפושת של קורבן ובכלים בריוניים היא פועלת לביסוס פוליטיקה של פחד. תאמר מסאלחה על מציאות שבה כולנו מגעגעים כמו ברווז אטומי
המלצה על קמפיין תקשורתי מיותר, הפיכת נהגי האוטובוס לשוטרים, ובעיקר העברת הסוגיות הקשות ל”המשך טיפול” – כך החמיצה הוועדה למניעת הדרת נשים בראשות השרה לבנת את מטרתה
כאילו לא עברו 50 שנה, כאילו לא היו מעברות, כאילו הראשונים האמיתיים שהגיעו לכאן כ”חלוצים” הם סטודנטים ערכיים שהקריבו את עצמם – נטע אלקיים על גילוי יבשת הנגב בידי עמותת איילים
ההסתדרות התעוררה מעט מדי, מאוחר מדי, והשביתה שתחל מחר רק תקדם את תוכניות ההפרטה של הנהלת הרכבת. איציק ספורטא מבקש מאזרחי ישראל הצוהלים כי סוף סוף דופקים את עובדי הרכבת לעצור ולהרהר במשמעות החיים במדינה בלי עבודה מאורגנת
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
