בניגוד לדעות שמאליות מתנשאות, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת. אולם ללא ספק, הרצון בשוויון אוניברסאלי רוחש מתחת לפני השטח ואין לו עדיין ביטוי פוליטי ממשי
לא הלכנו לפוצץ כנס. הלכנו לשאול את ניר ברקת כמה שאלות בנוגע לדיור ציבורי ולסכום כסף עצום שממתין לשימוש לטובת דיור ציבורי, ובנוגע למחוסרות דיור שממתינות מצידן לדיור ציבורי. אבל “זה לא היה המקום”. זה היה המקום של “משפחות צעירות”
בוקר נאום נתניהו: מי שהבטיחו לנו לפני 15 שנה בלי להניד עפעף שנמצא אקדחים מעשנים בלב בגדאד, טוענים עכשיו שחייבים להפציץ באיראן. חשוב שנדאג, אבל מזה שהממשלה או המודיעין לא אומרים לנו בדיוק את (כל) האמת
אינני יודעת מהו קסמו של דרעי המעוור כך את עיני חבריי הביקורתיים ביותר, אבל אל תטעו: תמיכה בש”ס היא תמיכה בפטריארכליות. השבת העטרה ליושנה משמעה, ראשית כל, הכתרת ההנהגה הרבנית הגברית המזרחית בכל הכתרים הראויים
בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 נתפס היהודי הספרדי כמודל אצילי שמסמן את ה”תחייה הגזעית” העתידית. האשכנזים, לעומת זאת, זוהו כזרים שמסכנים את ההיטמעות של יהודי גרמניה. ואז משהו השתנה. ספרה החדש של דפנה הירש, שכאן מובא קטע ממנו, תורם להבנת הכינון המוקדם של הזהויות שבהמשך יכונו אשכנזי/ת ומזרחי/ת
מלקולם אקס נטש את שפת זכויות האזרח לטובת זכויות אדם כאשר קשר את מאבק השחורים בארה״ב למאבקים אנטי-קולוניאליים בעולם. הדרך משם לסולידאריות מוסלמית גלובלית לא היתה ארוכה. אז מה בינו לבין דאעש? במלאת 50 שנה להירצחו של המנהיג, איתמר מן משוחח עם ההיסטוריון מושיק טמקין
לקראת הבחירות ועקב דו”ח המבקר החמור על משבר הדיור: מבט מסכם מקרוב על הפקרת נזקקות הדיור הציבורי, תוך גזל מתמשך ומעילה בכספים ובהבטחות. ויש גם נקודת אור – נשים מדהימות שקמות ונאבקות בכל הארץ
בכל פעם שאני מבצעת את אותו אקט מסוכן של קניית שוקולד, אני נשבעת אמונים למדינה בפני הקופאית, סעיד פועל הניקיון וכל מי שמזדמן בדרכי. הרי תחושת הביטחון הינה דבר קיומי ובסיסי! מחרדותיה של ערבייה המכורה לשוקולד
פעם אחת ולתמיד: פירוק האיוולת הכאילו מתונה הזאת של ליברמן שנקראת “אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין”, או בכלל – הרעיון ההזוי הזה שניתן להזיז קווי גבול מעל לאוכלוסיות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
