“המרוקאים החדשים” היא לכאורה מצעד ניצחון על הבושה, שנועד לשמח את ההמונים. אבל היא הופכת את המרוקאיות למותג נוטף מתיקות ומתינות, תוך הפניית גב בוטה להיסטוריה של מאבק ולשאלות מתבקשות • שלוש הערות על תרבות ופוליטיקה בשולי סדרת הכתבות המדוברת של אבישי בן חיים
במהלך התמוה של “המענק לכל אזרח” שזכה לביקורות מכל כיוון אפשרי, נחשפה עובדה מוכרת עוד מימיו כשר אוצר: נתניהו מבכר שלא לסייע למשפחות המצויות במצב של עוני קשה ומתמשך. בין הנפגעים (גם) הפעם, משפחות גדולות, ילדים חרדים וערבים
הרבה מהמזועזעים, גם אם לא היו מתנהגים כך בעצמם, בכל זאת שותפים לשיכרון הכוח היהודי ולאדנות המחליאה שלו. המגיבים בטוחים שהם (אתם) אוהבי אדם, רודפי שוויון ואוחזים בערכים ליברליים, אבל עדיין נותנים יד לכיבוש, לנישול ולגזילת אדמותיהם של הבדואים
נתניהו יכול לדבר עד מחר על חילוץ הציבור מן המשבר, אבל מה שמעניין אותו זה שברוני ההון הפיננסי יבטיחו את כספם. מבין הרמזים שפיזר רה”מ על שיחתו עם סטנלי פישר המהולל, לב גרינברג מנסה להבין את מנגנון קבלת ההחלטות הכלכליות במדינה
מה היא האלימות בסטירה ביד פתוחה על פניו של גבר רב-עוצמה לעומת האלימות היומיומית, הדנה עשרות אנשים לתקופות מאסר? האקטיביסטית יפעת דורון נכלאה לשמונה חודשי מאסר בפועל על כך שסטרה לפרקליט הצבאי עסאם חאמד
צחי הנגבי אולי מאמין שאם ניתן לשוק לעשות, נראה איך נעלמת החרטא הזו, אבל האמת היא שבשום מקום בעולם לא היה בעבר ולא קיים בהווה ‘שוק חופשי’ של ממש, לא אידאלי ולא מחצית לא רבע ולא שמינית ממנו
בניגוד לרבים בגרעין בלפור – פתח תקווה המשוקעים בפריבילגיות, אני מודעת היטב לפריבילגיה שלי נאבקת למען (וביחד עם) מי שחסרים את אותן פריבילגיות, בשלל זירות. חבל שמפגיני בלפור סבורים שקץ הדמוקרטיה זה עניין טרי ומשתיקים כל ביקורת עליהם ועל מאבקם
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
