על אף משב הרוח המרענן שהן מביאות עמן על הנייר, התוכניות החדשות של כחלון וגלנט להגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי מציבות כמה סכנות ממשיות לנאבקים ולנאבקות
מרחוק צפינו בלהבות האש מכלות את שדות החיטה של הקיבוץ, שהוקם על אדמות הכפר שנכבש ותושביו גורשו. במשך כמה שנים נמשכה המסורת, עד ששכנינו הסוציאליסטיים הקולוניאליסטים חשבו על הרעיון לקצור את החיטה בעודה ירוקה
הצעת החוק החדשה של ח”כ שולי מועלם-רפאלי מהבית היהודי היא ביטוי נוסף להליך הריקון של הדמוקרטיה ממרכיביה המהותיים. היא מצטרפת להסתה נגד ערבים, לאינדוקטרינציה לאומנית דתית־אורתודוכסית במערכת החינוך ולצנזורה פוליטית המגבילה את חופש הביטוי
חרף מרכזיותו של הכיבוש בהבנת התפתחותם של המשטר והחברה במדינת ישראל, תוכניות הלימודים מתעלמות ממנו כמעט לחלוטין. הפלסטינים מגיחים אל מעבר לפרגוד רק בתור טרוריסטים או כשהם מפריעים למאמצי ההתיישבות היהודית
הבוז למסורות קנייניות לא-אירופיות משמש בסיס לעקירה של הכפרים הבדואים הלא מוכרים, ואפשר גם להניח שהנורמה הזו גם מהווה בסיס לפינויין של דיירות ודיירי דירות הדיור הציבורי. על חוק ההסדרה, הנדל”ן האירופי ומסורות קנייניות אחרות
זה להכיר במודלים החדשים, השקופים והדמוקרטים שארגון עובדים צריך להציע למאוגדים בתוכו ולקהל היעד שאותו הוא רוצה לאגד, ולחדול מלהיות ארגון שמשפר מחד ומקצץ מאידך, שמעסיק ישירות כאן ומייצר דור ב’ שם. שלי יחימוביץ’ היא המועמדת שמסוגלת להנהיג מהלך כזה
כמה דקות לפני התפילה למען נשמתו של מועתז מסרי שנרצח ביפו, עשרות צעירים שנראים ממש כמוני בוהים בחלל הריק עם דמעות בעיניים, חושבים איך זה שחברים שגדלנו עמם, עבדנו עמם, רבנו וצחקנו יחד, כבר לא בינינו
לפני 49 שנה, ב-16 בפברואר 1968, התקיימה בניו יורק אחת המחאות החשובות בהיסטוריה של המאבק השחור בגזענות של מוסדות הספורט האמריקאיים. יוסי אדרי חוזר לחרם ההוא, שהוביל לאגרוף המפורסם על הפודיום במשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי
קהילות מבקשי המקלט אינה הבעיה, אלא קורבן נוסף של מדיניות גזענית מתמשכת כלפי דרום תל אביב. גם ארגוני הסיוע שנכנסו לוואקום שייצרה הממשלה בהיעדר מדיניות אינם אשמים במצב בשכונות. וברקע, תוכניות פיתוח של האזור לטובת כרישי הנדל״ן מאיימות על כלל התושבים