במאמרה על הכיבוש מתעלמת גביזון מכך שההיסטוריה של המאבקים שהליברליזם מתהדר בהם כרוכה בהרחבתו והצרתו של המרחב הפוליטי באותה עת. יש פחות מדי פוליטיקה בתפיסת המשפט שלה, ויש פחות מדי משפט בתפיסת הפוליטיקה שלה. תגובה
דיון שמחבר בין אתניות לכיבוש מאתגר הדחקות, הכחשות והשתקות שמהן סובל השיח הפוליטי בישראל. חשיפת האופנים השרירותיים בהם מעוצבת תודעת השמאל כאשכנזית מזכירה לנו שהשמאל הזה לא מציג עמדה ״אוניברסלית״ על אף שהוא מנסה להציג את עצמו ככזה
שיח השלום כל כך מעוות שהוא גורם לישראלים לחשוב שלא הכיבוש עצמו הוא פשע, אלא ההסתה נגדו, וכי על הפלסטינים להתנער מכל סימן של התנגדות על מנת להיות “זכאים” לסיום הכיבוש
ח״כ מוחמד ברכה הולך להלוויית החיילים הדרוזים, אבו מאזן רוצה לחזור להשיב על כנו את התיאום הביטחוני של לפני שבוע – אבל הסטטוס-קוו הוא בדיוק המצב שאותו יש להוקיע, לשנות ולא לפנטז על החזרה אליו
עד מתי יישאר הציבור היהודי בישראל בבורותו הלשונית וירכוש מידע על סביבתו בעיקר דרך התיווך של מומחים לענייני ביטחוניזם, שלרוב בורים רק קצת פחות מהציבור עצמו בעניינים שאותם הם מתיימרים לפרשן? מחשבות בעקבות יום השפה הערבית בכנסת
ההכרה בכך שהמדינה שלי לא תמיד עושה מה שנכון, ושלא כל הערבים רעים, הייתה מטלטלת, והלכה נגד כל מה שלימדו אותי אי פעם. מחשבות על האופן בו מפגש אנושי יכול להפוך עולמות • 50 ל-67׳
בשבועיים האחרונים המצב בעזה עלה קצת לכותרות סביב צמצום אספקת החשמל, אבל ברגיל? ביומיום? כמעט ואין זכר למקום שבו למעלה ממיליון וחצי אנשים נמצאים תחת מצור מתמשך. קריאה לפעולה
בניגוד לפליטים הפלסטינים בגדה ובעזה, סיפורם של פליטי סוריה טושטש והוסתר מהתודעה הישראלית, ועד היום גורס הנרטיב ההיסטורי הרשמי כי ברמת הגולן לא התגוררו תושבים סורים, ואם היו כאלה – הם נמלטו מרצונם החופשי. קצת עובדות
אפשר להזדעזע, להחסיר פעימה או שתיים אל מול הסרטון שבו מתפתלת נערה מדממת על הקרקע וסופגת קללות וביזויים כל הדרך אל מותה. אבל במשוואה שבה אנחנו חיים כל זה כבר מזמן מותר ולגיטימי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
