בשורה התחתונה, אסור להיות היום הומו או לסבית מחוץ לארון ברוסיה, ומי שיעזו – צפויים להיענש. בקרב קהילת הלהט”ב דוברי הרוסית בארץ יש תחושה של שותפות גורל, לצד חשש מהשפעותיו העמוקות של השיח ההומופובי מבית
עבודה לא יסודית של תחקירנים (שכנראה מועסקים בתנאים גרועים) מביאה להפקה של תוכניות רדודות, המאפשרות סילוף של החלטות שיפוטיות ושכפול נוסף של האשמת הקורבן
ההערה הכי לא צפויה ומרגשת הגיעה כשבחור צעיר נעים הליכות ניגש אלי בביישנות, ואמר לי שהוא קורא בימים אלה את הספר שלי ושזה עוזר לו “להבין את הזהות הירוחמית המסוכסכת שלו”. על מפגשי ספריות בקצות הארץ בין חוקרת לקוראים
התפלאתי שה”שוורצע חייה” עדיין חיה, אבל לא רק שהיא חיה ונושמת – היא גם אימתנית יותר, מכוערת יותר ומובנת מאליה יותר. אבל כואבת? היא כואבת אותו הדבר בדיוק כמו אז, ברחבת הבניין של רחוב תנין בשכונת רמת יוסף בבת ים
הסטטיסטיקה של מספר הנשים שמותקפות מינית במהלך חייהן מטשטשת את העובדה שהאירוע הזה חוזר בחיי הנשים הרבה יותר מפעם אחת. רק אירוע אחד ויחיד נחשב בעל מספיק בשר, כדי להיספר. אודות היתר אין מדברות ומדברים
לפני מאה שנה הגיעו הנה החלוצות כדי לבנות “עולם חדש”. איך נראו להן הפלסטינים בגליל? ואיך תושבי הארץ הפלסטינים ויהודי היישוב הישן ראו אותן? מיכל אביעד, בימאית הסרט “החלוצות”, מצאה עדויות שונות ביומנים ובסרטים תיעודיים מהתקופה