• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הרעב בעזה: עונש קולקטיבי ופשע מלחמה

בצפון הרצועה טוחנים מזון לבעלי חיים כדי לאפות לחם, ובדרומה מסתפקים בארוחה אחת ביום, במקרה הטוב. השימוש ברעב ככלי נשק אינו המצאה חדשה וההשלכות שלו הן הרות אסון, בטווח המיידי והארוך
ע'אזי אבו ג'יאב

טכניקת ההרעבה כנשק אינה פטנט חדש שישראל משתמשת בו נגד תושבי רצועת עזה. מאז זכתה חמאס בבחירות של המועצה המחוקקת הפלסטינית ב־2006 וממשלתה נשבעה אמונים בפרלמנט הפלסטיני, נקטה ממשלת ישראל כמה צעדים נגד הרשות הפלסטינית בכלל ונגד רצועת עזה בפרט ובהם הגבלות על אספקת סחורות ומוצרי מזון לתושבי עזה. צעד זה היה אומנם מוגבל מבחינת היקפו, אולם נועד ליצור לחץ על האוכלוסייה כדי שיצאו נגד ממשלת חמאס ויביאו לנפילתה. כפי שניסח זאת דב וייסגלס, היועץ לראש ממשלת ישראל דאז אהוד אולמרט, צעד זה הוא: "כמו פגישה עם דיאטנית. הפלסטינים ירזו כהוגן, אך לא ימותו".

הצעדים המדודים שנועדו להרעיב את האוכלוסייה הפלסטינית בעזה הופיעו במסמך המכונה "הקווים האדומים" שחובר ב־2007 בלשכת מתאם הפעולות בשטחים הכבושים, ובו חושבו קלוריות המינימום הנחוצות לתושבי עזה כדי שלא יגיעו למצב של תת־תזונה ולא יפרוץ משבר הומניטרי. מדינות זו, שיושמה במשך שנים ארוכות, נראית כאין וכאפס לעומת מה שמתרחש ברצועת עזה בחודשי המלחמה האחרונים. מעקב בלתי־אמצעי אחר המצב ודיווחים בכלי התקשורת הערביים והבין־לאומיים מספרים על קטסטרופה שמעטים המקרים הדומים לה בעשורים האחרונים. אנשים מתים מרעב ומצמא, ומחלות מתפשטות בצל מחסור חריף בתרופות וקריסת מערכת הבריאות שישראל הרסה במזיד.

מאז 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, ישראל משתמשת בהרעבה כבנשק. מניעה מכוונת של גישה למזון, למים ולצרכים בסיסיים אחרים נחשבת לפשע מלחמה לפי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבין־לאומי בהאג. שרים בממשלת ישראל, בכירים בהווה ולשעבר במערכת הביטחון ואחרים הציעו רעיונות שונים ומוזרים כיצד לנקום בתושבי עזה. הצהרתו של שר הביטחון יואב גלנט על הטלת מצור על עזה, "לא דלק, לא מזון, לא חשמל", היא רק אחת מבין רבות בהקשר זה.

"אנחנו מחפשים אוכל של ציפורים ושל חיות אחרות, כמו שעורה, תירס, חיטה ומספוא וטוחנים כדי לאפות לחם"

הכותב מאהר א־שריף פרסם מאמר באתר המכון ללימודים פלסטיניים (Institute for Palestine Studies), ובו הוא מביא עדויות של תושבים הסובלים מרעב ומצטט דוברי ארגונים בין־לאומיים העוקבים אחר המצב בעזה. הוא פותח את מאמרו בציטוט מאתר Middle East Eye מ־30 בינואר מפי בעל משפחה פלסטינית שנשארה בצפון הרצועה שסיפר שאינו יכול להאכיל את ילדיו: "אין מה לאכול. מאז תחילת המלחמה לא אכלנו פירות וירקות, אין לנו קמח כדי להכין לחם, לא פסטה לבשל. ​​אין בשר, גבינות או ביצים. אין כלום. מוצרים יבשים כמו עדשים ושעועית כמעט אינם ניתנים להשגה או שמחירם עולה פי 25 מהמחיר המקורי".

הוא ממשיך לספר: "אני רואה בכאב רב את הסבל של האנשים היקרים לי מכול: ילדיי הקטנים מתחננים שאתן להם משהו לאכול. אימי סובלת מסוכרת וגוועת ברעב בשקט. הסצנה נראית כמו משהו שלקוח מסרט אימה. אנחנו נראים כמו שלדים מהלכים של בני אדם. יש לנו קצת אורז ששמרנו לקראת חודש רמדאן הקדוש, אולם מלאי זה עומד להיגמר. אנחנו אוכלים רק מנה קטנה של אורז מדי יום כי אנחנו צריכים לקצוב את מה שיש. כשאנחנו חשים רעב אנחנו הולכים לישון במקום לאכול". הוא מוסיף: "אנחנו צריכים לבשל את האוכל, אבל אין גז. לכן רוב האנשים מבשלים על אש שהם מדליקים מעץ שנשאר מבתינו שנהרסו – מהארונות, מהרהיטים ומצעצועי העץ של ילדינו".

לא מתים מהפצצות אלא מרעב

א־שריף מציין שתושבי צפון רצועת עזה סובלים יותר, במיוחד לאחר שתוכנית המזון העולמית של האו"ם החליטה ב־19 בפברואר להשהות את חלוקת מוצרי המזון באזור עד שישתפר המצב הביטחוני שם, יוסרו המכשולים שהציב הצבא הישראלי ויהיה גורם שיוכל לשלוט בכאוס שמתפשט עם הגעת משאיות הסיוע. באחד המקרים הסתער קהל רב על משאית שהעבירה מטען של קמח והמון חטף את השקיות. רק חמש שיירות של האו"ם הגיעו לצפון במשך שישה שבועות. עשרות ילדים הפגינו בצפון רצועת עזה ברחובות ההרוסים במחאה על המחסור במזון ומים בשל המצור שהטיל הצבא הישראלי. הם נשאו כרזות שעליהן נכתב: "אני חולם על לחם" ו"אנחנו רוצים מזון".

איאת עאשור (בת 10) אמרה לסוכנות הידיעות אנטוליה: "אנחנו מתים מרעב, אין לנו מה לאכול, ואנחנו נאלצים לאכול את המזון של החיות". ילד בשם עומר הוסיף: "אנחנו אוכלים ארוחה אחת ביום בכמות מוגבלת מאוד, המורכבת בעיקר ממים ורסק עגבניות".

כדי להאכיל את חמשת ילדיו החליט שאדי ג'נינה לטחון את הגרגרים של מזון בעלי החיים. הוא הסביר: "אנחנו מחפשים אוכל של ציפורים ושל חיות אחרות, כמו שעורה, תירס, חיטה ומספוא וטוחנים כדי לאפות לחם". הוא סיפר שהלחם שהוא מקבל "יבש ולא מיועד לבני אדם", אבל "אנחנו נאלצים לאכול אותו כדי לענות על הצרכים התזונתיים של ילדינו". מוחמד נסאר, בן 50 ממחנה ג'בלייה, אמר: "אנו לא מתים מהפצצות אלא מרעב. הבעיה הכי גדולה שלנו היא שהאוכל שנשאר יקר מאוד ואיננו יכולים לשלם בעדו. מחיר קילו עגבניות בשווקים עלה פי 20 והגיע ל־50 שקלים".

גם כתבת העיתון הצרפתי לה מונד קלוטילד מראווקו, מביאה עדויות לכך שהתושבים בצפון רצועת עזה החלו "לאפות פיתות מאוכל של חיות כדי לשרוד". היא מצטטת את מוחמד סיאם, אח שעובד בבית חולים א־שיפא מטעם הארגון הבלתי־ממשלתי רופאים ללא גבולות: "אין לנו ברירה אחרת, אין קמח לבן. חייבת להיות הפסקת אש בדחיפות מכיוון שהרעב החל להתפשט. אנשים איבדו משקל רב. ובכל יום זקנים מתים כי הם לא מקבלים מספיק רכיבים תזונתיים והאוכל לא מזין. אנחנו חיים בלי חלבונים טבעיים, פירות, ירקות, אין כלום".

ראש המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם בשטחים הפלסטיניים אמר: "יש 300,000 אנשים בצפון. אין לי מושג איך הם ישרדו. מה שהצלחנו להעביר לצפון ממש לא מספיק. זו אומללות נוראה. בכל פעם שאנחנו חוצים את מחסום ואדי עזה (המעבר הצפוני) עם משאיות הסיוע, מופיעים אלפי אנשים ומתנפלים על המשאיות ופורקים את תכולתן". זאת נוסף על ההפגנות של קבוצות ימין קיצוני ישראלי שפועלות כדי לחסום את הדרך בפני המשאיות בנקודת הכניסה לעזה, והצורך במומחים לפינוי מוקשים או פצצות שלא התפוצצו בצפון. הארגון הלא־ממשלתי World Central Kitchen, המספק אלפי ארוחות חמות מדי יום, הצהיר כי "הוא נאלץ לעזוב את העיר עזה בצפון ולעבור לרפיח".

המצב ההומניטרי בדרום רצועת עזה אינו טוב בהרבה, שכן מאות משאיות סיוע של האו"ם נותרו תקועות במצרים. הבדיקה שהישראלים עורכים לתכולת המשאיות נמשכת זמן רב. "מעבר רפיח אינו פועל באופן סדיר עקב תקיפת העובדים שלנו, הסתערות על המשאיות שלנו ומעשי הביזה שמבוצעים", כך אמר מתאם האו"ם.

90% מהילדים מתחת לגיל שנתיים ו־95% מהנשים ההרות והמיניקות סובלים מתת־תזונה חריפה. 95% מהמשפחות מגבילות את הארוחות שלהן; 64% מהן אוכלות רק ארוחה אחת ביום כדי לספק אוכל לילדיהן הקטנים

הסכנה להתפשטות הרעב במרכז הרצועה גברה. ויסאם א־זענין, שעובד כרופא כללי במרפאת הסהר האדום בדיר אל־בלח אמר: "יש מחסור גדול במזון בכל אזורי עזה. אני הייתי עד למקרים רבים של תת־תזונה והתייבשות, ואני מטפל גם במקרי דלקת קיבה ושלשולים הנובעים ממזון רעיל. רוב האנשים הפחיתו את מספר הארוחות לאחת או שתיים ביום. האוכל שלהם מורכב בעיקר משימורים, שכן לפעמים אין לחם, אורז ופסטה בכלל".

1 מתוך 6 ילדים בתת-תזונה

ב־12 בפברואר התריעו נציגי תוכנית המזון העולמית כי כל אוכלוסיית רצועת עזה "סובלת מרמה חסרת תקדים של תופעות דמויות רעב, וכי קרוב ל־550,000 בני אדם מוצאים את עצמם מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי קטסטרופלי וכי האוכלוסייה כולה מושפעת מהסכסוך".

דו"ח של תוכנית המזון העולמית Global Nutrition Cluster שהתפרסם ב־19 בפברואר מתאר בדיקות שנערכו לגבי מצב התזונה במקלטים ובמרכזי בריאות בצפון רצועת עזה: "15.6% מהילדים מתחת לגיל שנתיים או 1 מתוך כל 6 ילדים סובלים מתת־תזונה חריפה. כמעט 3% מתוכם סובלים מכחישות חמורה, שהיא הביטוי הקטלני ביותר של תת־תזונה, והיא מעמידה ילדים קטנים בסכנה לסיבוכים רפואיים ולמוות אם לא יקבלו טיפול חירום".

בדיקות דומות של מצב התזונה שנערכו ברפיח שבדרום, שם הסיוע היה זמין יותר, מצאו כי "5% מהילדים מתחת לגיל שנתיים סובלים מתת־תזונה חריפה". טד צ'ייבן, סגן מנכ"ל יוניסף להגנה על ילדים, אמר שרצועת עזה "נמצאת על סף פיצוץ של מקרי מוות של ילדים שניתן למנוע. אנחנו מתריעים כבר שבועות שרצועת עזה נמצאת על סף משבר הומניטרי. אם העימות לא יסתיים עכשיו, מצבם התזונתי של הילדים ימשיך להידרדר ולהוביל למקרי מוות בלתי נמנעים או לבעיות בריאות שיהיו להן השלכות לאורך כל חייהם ואף עשויים ללוות את הדורות הבאים". הוא ציין עוד כי "לפני המלחמה מקרי הכחישות היו נדירים ברצועת עזה. רק 0.8% מהילדים מתחת לגיל חמש סבלו מתת־תזונה חריפה", ואילו עתה "90% מהילדים מתחת לגיל שנתיים ו־95% מהנשים ההרות והמיניקות סובלים מתת־תזונה חריפה. 95% מהמשפחות מגבילות את הארוחות שלהן; 64% מהן אוכלות רק ארוחה אחת ביום כדי לספק אוכל לילדיהן הקטנים".

"זו הנקמה של ישראל בכל תושבי עזה. זו ענישה קולקטיבית; ישראל משתמשת ברעב כנשק מלחמה", אומר הרופא ויסאם א־זענין בדיר אל־בלח. נוכח הקטסטרופה האנושית העוברת על תושבי רצועת עזה לנגד עיני העולם כולו, וכדי למנוע החרפה של המשבר, 19 מראשי ועדת הקבע הבין־סוכנותית Inter-Agency Standing Committee של האו"ם פרסמו פנייה משותפת ב־21 בפברואר, ובה הביעו את דאגתם נוכח "הריגתם ופציעתם של עשרות אלפי פלסטינים, רובם נשים וילדים", אילוץ "יותר משלושת רבעי האוכלוסייה לעזוב את בתיהם, לעיתים קרובות שוב ושוב" ו"העמדת האוכלוסייה בפני מחסור חמור במזון, מים, תברואה ושירותי בריאות, הצרכים הבסיסיים להישרדות". הם קראו לישראל "למלא אחר התחייבויותיה על פי המשפט ההומניטרי הבין־לאומי וחוק זכויות האדם ולספק לתושבים מזון ותרופות ולהקל את העברת הסיוע". הם קראו למנהיגי העולם "לעשות כל מאמץ כדי למנוע קטסטרופה חמורה יותר בעזה על ידי הכרזה על הפסקת אש, ולהגן על האוכלוסייה האזרחית ועל התשתיות, לשחרר את בני הערובה לאלתר ולהבטיח נקודות מעבר שיאפשרו לנו לספק סיוע כולל לצפון רצועת עזה".

מלחמת ישראל בעזה חשפה את הצביעות של ארה"ב ושל מדינות המערב, להוציא אחדות כמו ספרד, בלגיה, אירלנד ונורבגיה. מדינות אלה יצאו בנאומים חוצבי להבות בגנות רוסיה שהטילה מצור על נמלי אוקראינה ומנעה יצוא של דגנים, פעולה שמטרתה הייתה לפגוע בכלכלת אוקראינה ולא נועדה להרעיב את העם האוקראיני. לעומת זאת, כיום אנו עדים לקשר שתיקה של מדינות אלה אל מול פשעי המלחמה שישראל מבצעת בעזה, שההרעבה היא אחת מגילוייהם.

 

ע'אזי אבו ג'יאב כותב ב"פרויקט אופק" מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת

עזה, מרץ 2024
עזה, מרץ 2024. צילום: Emad El Byed, Unsplash
כנראה שיעניין אותך גם: