"די עם זה!", אמרה יו"ר הות"ת פרופ' יפה זילברשץ, כשנשאלה על הפערים בין מזרחים לאשכנזים בהשכלה הגבוהה. אולם לא זו בלבד שהשיעור הנמוך מאוד של מזרחים בסגל האקדמי ובקרב הסטודנטים חי וקיים, אלא שהנתונים על הפערים הגדולים הם כמעט בגדר סוד שמור – ואין מי שייקח עליהם אחריות
גופים ישראלים – הצבא, למשל – מבצעים באופן שיטתי צנזורה, ביזה והעלמה של ארכיונים פלסטיניים. ואיפה בכל זה המוזיאונים בישראל? והעיתונות? והאקדמיה? גם הם, כמו רבים אחרים, נוקטים בטקטיקה של צנזורה עצמית
בין רוסייה לערבייה אפשר לבלבל. אבל בין סיווג אתני שעושים ילדים לבין זה שמבצע מוסד רב כוח – אי אפשר לבלבל. הראשון יכול להיות נושא לשיחה חינוכית. השני משמעותו דיכוי, השפלה, נישול, הדרה ואולי מאבק. הנה סיפור קטן על גזענות באוניברסיטה
בשנים האחרונות האקדמיה הפכה לאחד משקי החבטות שמואשמים בהרבה יותר מתחום אחריותה. עודד גולדרייך מהפורום להגנת ההשכלה הציבורית מצביע על מקומה של האקדמיה במסגרת מנגנוני הדיכוי הן כסובייקט מדכא/משחרר והן כאובייקט מדוכא/משוחרר. חלק א'
על דחיקתם של הסוציולוגים לשולי הבמה ואפילו מחוץ לה, ועל ההכפפה של המדיניות הציבורית בישראל לאינטרסים של תאגידים מקומיים וזרים – שתי הרצאות מהמושב לציון עבודתו המחקרית של שלמה סבירסקי בכנס השנתי ה-44 של האגודה הסוציולוגית הישראלית
חסד עשו עמנו שומרי הסף האקדמיים שמנעו משלמה סבירסקי את הכניסה למוסד להשכלה גבוהה. כמה גדול היה הנזק אם היה מכלה את ימיו בניסיונות להכניס מאמר ל-American Journal of Sociology. סיכום פועלו עד כה של אחד האנשים המשפיעים על המאבק למען צדק חברתי בישראל
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
