העניים הם נכס אלקטורלי שכוחות שמרניים רותמים בעזרת מזומנים, וגם כוחות ליברליים, ממה שנחשב כאן מחנה השמאל האמון על זכויות אדם, עושים אותו דבר. הבחירות והשיח שהתחולל לאחריהן הבהירו זאת שוב
מחנה השמאל – בארץ ובעולם – מתמודד עם ביקורת רבה ונתפס כאליטיסטי. כדי להצליח לפרוץ את מעגליו המצומצמים, על השמאל להכיר באמת שכרוכה בדימוי הציבורי השלילי שלו ולהתמודד איתה באומץ
איך פעילי שמאל אשכנזים, שרובם הרוויחו מחלוקת השלל הציונית, יכולים להתחבר לקורבנות של אותה חלוקה – המזרחים והפלסטינים? על איזה פערים צריך לגשר ואיזה דפוסים מונעים חיבורים אמיתיים? מאמרו של ראובן אברג'ל מתוך "השמאל העצמאי בישראל 1993-1967", אסופה חדשה לזכרו של נעם קמינר
אפשר להמשיך ולהוכיח את הבורגנות הליברלית על צביעותה, ולטעון שהיא אינה סולידרית וסלקטיבית בבחירת מאבקיה, אבל הפתרון לאוניברסליזם הפרטיקולרי של מעמד הביניים האשכנזי אינו ויתור – אלא אימוץ וערעור. על מאבק מזרחי מעבר לשיח הזכויות
בהנהגה החברתית של תנועות מחאה רבות ניכרת לאחרונה התרחקות מתיוגים אידיאולוגיים וממחנאות פוליטית ויצירת שותפויות מאבק אד-הוק על בסיס אינטרסים רחבים. השיח החדש מוכיח את עצמו כחתרני ויעיל יותר מול הסטטוס קוו ויחסי הכוח הפוליטיים בישראל
אירועי השבוע מוכיחים כיצד חותרת המנהיגות לחיסול הדמוקרטיה תוך החלשה של מוסדות וגופים עצמאיים הקיימים בכל משטר דמוקרטי ודרך מאבק בקולות הביקורתיים של בתי המשפט, נציגי המיעוט הערבי, ארגוני החברה האזרחית, רשויות מינהל עצמאיות ו"השטן הגדול" – התקשורת
השיח הציבורי האנטי-דמוקרטי בישראל צובר תאוצה כשכל ביקורת על הממשלה נתפסת כתקיעת סכין בגב האומה, וה"הערבים הנוהרים" ועמותות השמאל "המביאות אותם באוטובוסים" הם מטרות ההסתה הראשיות
״עובדה״ סיפרה לנו סיפור טוב, עם התחלה, אמצע וסוף. אך הסיפור האמיתי, שמתרחש עכשיו ומתמשך מזה שנים, הוא החשוב באמת ויש להביא אותו לידיעת הציבור. זה הסיפור על גזל האדמות והכיבוש
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
