המקרה הפרטי של משפחת פרץ – שהתפזרה בין מרוקו, צרפת וישראל ואוחדה על המסך – הביא את הילה דיין לשאול שאלות רחבות על פוסט קולוניאליזם, זהות יהודית-ערבית, פירוק קהילות, ניתוק ילדים מהוריהם ושכתוב היסטוריה בעזרת זיכרון ישראלוצנטרי
בספרו "הצנעאנים" מייצר מנשה ענזי היסטוריה חברתית מדויקת שיש בה עומק סוציולוגי ואנתרופולוגי, ובונה עבורנו, פיסה אחר פיסה, את הפאזל של הזהות היהודית הצנעאנית ואופני היווצרותה
בעוד גדי טאוב מתמקד במגרעות הפלסטינים וטוען שעדיף להם לקבל מכות משלטון ישראלי מאשר משלטון פלסטיני, רון כחלילי מציג את חיי היהודים במדינות האיסלאם כאידיליה ומתעלם מכך שהושתתו על דו-קיום שבין סוס לרוכבו. תגובה לשני מאמרים העוסקים ביחסי יהודים-מוסלמים ולא מצליחים להיחלץ מהמטריצה של השליטה ויחסי הכוח
״היהודים גורשו בכוח מארצות ערב ומהיום תלמידי ישראל יכירו זאת״, קבע שר החינוך, תוך התכת כל ההיסטוריות כולן אל תוך נרטיב ציוני אחד ובו היהודים תמיד נרדפו בכל מקום על ידי כולם. אבל הסיפור, כרגיל, מורכב יותר. הקהילות משיבות לבנט – פרויקט מיוחד, חלק ב׳
״היהודים *גורשו בכוח* מארצות ערב ומהיום תלמידי ישראל יכירו זאת״, קבע שר החינוך, תוך התכת כל ההיסטוריות כולן אל תוך נרטיב ציוני אחד ובו היהודים תמיד נרדפו בכל מקום על ידי כולם. אבל הסיפור, כרגיל, מורכב יותר. הקהילות משיבות לבנט – פרויקט מיוחד, חלק א׳
אין שום סיבה שאדם סביר יתנגד לרוב ההמלצות בדו"ח ועדת ביטון. נקודת המבט היא לעתים ציונית לפני הכל, אבל הוא כולל גם תיאור עשיר ומעניין של המציאות ושל מערכת החינוך הישראלית. נותר לראות כעת האם בנט הוא עוד פוליטיקאי שגוזר קופון על גבה של יהדות המזרח
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
