י״ב עצות ללימודי ספרות מזרחית בבתי הספר

א.
הדבר הראשון שהוועדה החדשה שהקים השר נפתלי בנט תצטרך להתמודד איתו בתוכניות הלימודים הקיימות לספרות, הוא הנתק בין השירים שנלמדים משירת תור הזהב בספרד לבין היצירה המזרחית במאה ה-20, הנתק שבין יצירות החול והקודש, השירה והפיוט, הנתק בתוכנית הלימודים בין היוצרים שכבר נלמדים לבין התרבות והשפה הערבית, ובין השירים הנלמדים לבין הממד המוזיקלי והטקסי שלהם במסורות הוות וקיימות. אי אפשר להשאיר את הנתק הזה על כנו, ויש להעמיד הקשר של רצף, בו מלמדים גם את ר’ ישראל נג’ארה בצפת של המאה ה-16, את ר’ שלם שבזי בתימן של המאה ה-17, ר’ דוד חסין במרוקו של המאה ה-18, רבי יוסף חיים (הבן איש חי) בעיראק של המאה ה-19, ואז להגיע גם לפייטני המאה ה-20, למשל ר’ דוד בוזגלו במרוקו ואשר מזרחי בירושלים ותוניס. את תוכניות הלימודים עצמן לגבי שירת תור הזהב יש לעדכן כך שיהיה נוכח הקשר לערבית, הקשר למוזיקה, וקיומן של יצירות קודש וחול אלו לצד אלו.

ב.
יש ללמד יצירה של נשים במזרח, דרך דמותה של הרבנית אסנת בכורדיסטאן במאה ה-17, ופרחה בת יוסף במרוקו במאה ה-18, ועד יוצרות נשים יהודיות מזרחיות במאה ה-20: שושנה שבבו, ז’קלין כהנוב, ברכה סרי, ויקי שירן, רונית מטלון, חביבה פדיה, אמירה הס ועוד.

ג.
יש להנכיח כתיבה של יהודים בערבית, למשל דרך לימוד של אחד מסיפוריו של סמיר נקאש, וסיפוריהם המוקדמים של סמי מיכאל ושמעון בלס. באופן משווה אפשר ללמוד יוצרים פלסטינים שכתבו בעברית, כגון אנטון שמאס, עטאללה מנצור וסייד קשוע, ויוצרים פלסטינים שהנכיחו את העברית בכתיבתם הערבית, כגון אמיל חביבי.

ד.
יש להנכיח את הספרות הרבנית הנוגעת בפרוזה, כגון סיפורי המעשיות של הבן איש חי, “זיכרון ירושלים” לר’ אליהו חזן וקובצי הסיפורים של יוסף שבתי פרחי, כגון “עושה פלא”.

ה.
יש להנכיח את הספרות המזרחית שלפני 48׳, כגון יצירותיהם של יהודה בורלא, יצחק שמי, אריאל בן ציון, מרדכי טביב (שספרו הראשון ראה אור ב-48׳) ועוד, והיצירה המאוחרת יותר, בפרוזה ובשירה, כגון של אהרון אלמוג, אמנון שמוש, סמי מיכאל, ז’קלין כהנוב (שכתבה באנגלית), שמעון בלס, א. ב. יהושע, אלברט סויסה, רונית מטלון, חביבה פדיה, ארז ביטון, אמירה הס, סמי שלום שטרית, מואיז בן-הראש, אלבר ממי (שכתב בצרפתית), רוני סומק, ויקי שירן, ברכה סרי ועוד.

ו.
שינויים בלימודי הספרות בבתי הספר יחשפו את הצורך העמוק בשינויים מקבילים בהיקפים דומים ובאופן רציני במקצועות אחרים כגון: היסטוריה, גיאוגרפיה, לשון, תורה שבעל פה, הלכה, מחשבת ישראל, פילוסופיה, אמנות, מוזיקה, תיאטרון ועוד.

ז.
שינויים אלו יבהירו שלשם יישומם יש ללמד בכל מערכת החינוך, ולא רק בחינוך הדתי, גמרא, כדי להעניק הקשר ללשון הרבנית, לנוכחות של הארמית ולמושגים העולים מן ההלכה והמדרש.

ח.
שינויים אלו יבהירו שלשם יישומם יש ללמד בכל מערכת החינוך ערבית.

ט.
שינויים אלה יבהירו שיש צורך, במקביל להנכחת הספרות המזרחית במקביל לספרות האשכנזית הנלמדת במערכת, להנכיח גם את הספרות הערבית הכללית, במקביל לספרות האירופאית, הן מן המאות הקודמות, כגון כלילה ודימנה, אלף לילה ולילה, ספרות המקאמות ושירת אל-מותנבי ועוד, והן ממאה השנים האחרונות, כגון תאופיק אל-חכים, טאהא חוסיין, יוסוף אידריס ונגיב מחפוז.

י.
הדגשתי כאן את השינויים שיש לעשות בתוכנית הלימודים לכיתות הגבוהות יותר, מן החטיבה ועד סוף התיכון, אך ברור שיש לעשות שינויים מקבילים בתוכניות הלימודים בלשון ובספרות ובהבעה גם בבית-הספר היסודי.

יא.
שינויים אלה יבהירו שיש לשנות את תוכניות הלימוד באוניברסיטאות כדי שיהיו מורים לתחומים אלו.

יב.
טוב תעשה הוועדה אם תיקח על עצמה, בהתייעצות עם בעלי ידע, להנכיח את הספרות והתרבות האתיופית, במקום שיהיה צריך להמתין לכך עוד 60 שנה.