אם נרצה שתהיה יום אחד אפשרות למפגש ממשי בין יהודים לפלסטינים, נצטרך קודם כל לחייב את עצמנו לעצור את האלימות, את השליטה, את הגירוש ואת הרצח. עמדה נשית-דתית יכולה לתרום הרבה לקידומה של התחייבות שכזאת
מה שקרה השבוע ביפו ובחיפה ממחיש כיצד המשטרה הפנימה שמותר לה לעשות הכל כולל הכל כדי למנוע מחאה פלסטינית. וזה כמובן לא נעצר בדרג המדיני – זה גם הלך הרוח בחברה הישראלית
ושהכול בה מותר כדי להביס את האויב, מבחינתו אתמול אכן היה יום גדול לשלום, אולם מי שסבור שגם במלחמה יש לפעול באופן מוסרי ושיש ערך לכללי המשפט הבינלאומי חייב לשאול האם הצבא נהג על פי כללים אלו
דברים שהיו ברורים לפני 70 שנה כשצה"ל רק הוקם, למשל, שאסור לירות על אזרחים לא חמושים, נטשטשו עם הזמן ועם הכיבוש והפכו שקופים. גם סרטון הרשת שהעלו חבריו העולזים של הצלף מוכיח זאת
בשבועיים האחרונים המצב בעזה עלה קצת לכותרות סביב צמצום אספקת החשמל, אבל ברגיל? ביומיום? כמעט ואין זכר למקום שבו למעלה ממיליון וחצי אנשים נמצאים תחת מצור מתמשך. קריאה לפעולה
נדמה שאם לא יורים עלינו טילים משם, עזה נמחקת לנו מהתודעה. רעות מור, שהשתתפה במשט משוודיה לעזה ב-2012 ותוחקרה השבוע בידי השב״כ על פעילותה, עם כמה דברים שכדאי לדעת על המצור, המשטים והסיקור התקשורתי. מדור השאלון השבועי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
